300,000 שקל פיצוי לעובדת סיעודית שנאנסה על ידי מעסיקה

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל במלואה תביעה כספית של עובדת סיעודית, אזרחית מולדבה, שטענה להטרדה מינית בעבודה, מעשים מגונים ומעשי אינוס מצד המעסיק שלה, גבר בן 75, שאצלו עבדה שבועות ספורים. זהו פיצוי חסר תקדים על הטרדה מינית בעבודה. המסכת העובדתית המתוארת בפסק הדין אכן קשה לקריאה והיא בהחלט חמורה מתיקי הטרדה מינית. בית הדין קבע: "הנתבע ביצע בתובעת מעשים נפשעים של אינוס ומעשים מגונים בכפייה בתדירות בלתי נתפסת".

בית הדין קבע כי הנתבע ביצע הטרדה מינית כאשר ניצל את מרותו כלפי העובדת ואת היותה עובדת זרה המנותקת ומרוחקת ממשפחתה ומחבריה הקרובים. זאת בנוסף למעשי הטרדה מינית "פשוטים", כלשון בית הדין, כמו חשיפה לסרטים פורנוגרפיים וצביטות במקומות אינטימיים, שגם מעשים אלה מוגדרים כהטרדה מינית. 

בפסק הדין מתוארת מסכת מזעזעת של התעללות בעובדת, לרבות הטרדה מינית, שעבדה אצל הנתבע שבועות ספורים בלבד כעובדת סיעודית. כבר ביום הראשון לעבודה גהר הנתבע על התובעת באמצע שנתה, ולטענתה איים עליה שאם תתלונן ידאג לשלוח אותה הביתה ולכלוא אותה בכלא. בית הדין התייחס לנסיבות החמורות של הטרדה מינית  גם בקביעות שקבע וגם בגובה הפיצוי הכספי חסר התקדים.

בית הדין: אז מה אם התובעת אשה חזקה פיסית ובריאה

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע כי ביצע הטרדה מינית וטען להגנתו כי הוא אדם קשיש וחולה המנסה לחיות את ימיו האחרונים בכבוד וכי הוא אינו מסוגל פיסית לבצע את מעשי ההטרדה המינית שיוחסו לו, בוודאי מול התובעת שהיא בריאה וחזקה. הנתבע הגיע לדיונים על כיסא גלגלים ובדיון הוכח כי בתקופת עבודתה רכש כדורי ויאגרה. בהתחלה טען כי רכש את הוויגארה לחברים ואחר כך שינה והסביר כי רכש לצורך שימוש עם אשה אחרת. 

בית הדין קבע כי ממבט חיצוני התובעת אכן נראית בריאה וחזקה בגופה, "אלא שבמראה עיניים אין די" והעובדה שהתובעת יכולה פיסית להתנגד לאירועים לא יכולה לקבוע אם התרחשו, כלומר עובדת היותה של האשה חזקה אין פירושה כי לא ייתכן שהיתה הטרדה מינית כלפיה. בית הדין קיבל את טענת התובעת כי לא היה לה את הכוח להתנגד למעשי ההטרדה המינית שכן – "כאשר אומרים לך כל יום שאת זבל, את כבר לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר…הוא היה אומר לי שאין לי אף אחד כאן ואף אחד לא יאמין לי". 

פיצוי מקסימלי על כל אירוע של הטרדה מינית בנפרד

הסכום המקסימלי לפי החוק למניעת הטרדה מינית לפיצוי ללא הוכחת נזק עמד בעת הגשת התביעה על 50,000 שקל. היום עומד סכום הפיצוי בתביעות הטרדה מינית על 120,000 שקל, בעקבות תיקון בחוק למניעת הטרדה מינית באוגוסט 2013. 

"במקרים חמורים  של הטרדה מינית העולים כדי תקיפה מינית חמורה כמו אינוס או מעשה סדום ואף מעשה מגונה בכוח, יש לראות כל מעשה של הטרדה מינית כעומד בפני עצמו ויש לפסוק סכום פיצוי נפרד בגין כל אחד ממעשי ההטרדה המינית. עוד נקבע כי התובעת אינה חייבת להוכיח פגיעה שנגרמה לה בעקבות ההטרדה המינית, אלא די בעצם ביצוע המעשה של הטרדה מינית כדי לחייב את המטריד בסך 50,000 שקל לכל מעשה של הטרדה  מינית בנפרד". 

התובעת הוכיחה שישה אירועים של הטרדה מינית ולכן זכתה במלוא סכום תביעתה. בית הדין העיר כי אם היה נדרש לפסוק פיצוי בגין כל מעשה ומעשה של הטרדה מינית, היה פוסק סכומים גבוהים הרבה יותר. נראה כי סכום התביעה הועמד על 300,000 שקל בלבד, מטעמי אגרה, שכן התובעת ביקשה פטור מאגרה. בתחילת 2014 בוטלה האגרה על תביעות הטרדה מינית בעבודה וכיום יש פטור מלא מאגרת בית משפט על תביעות הטרדה מינית בעבודה.

בית הדין הארצי דחה את ערעור המעסיק הקשיש

בית הדין הארצי לעבודה דחה במלואו ערעור שהגיש הקשיש על חיובו לפצות ב-300,000 ₪ את המטפלת הסיעודית. במסגרת הדיון בערעור נדרש בית הדין לשאלת סמכותו העניינית לדון בתביעות אזרחיות שעילתן אונס או מעשי סדום המוגשות על פי החוק למניעת הטרדה מינית. בית הדין קבע כי לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בכל סוגי ההטרדות המיניות בעבודה בכל דרגת חומרה, כאשר הבחירה האם להגיש את התביעה לבית הדין לעבודה או לבית משפט אזרחי נתונה למוטרד/ת. קביעה אחרת, נקבע, תהיה בעלת משמעות אבסורדית של פיצול דיונים בגין אותה מסכת עובדתית, על כל המשמעויות הקשות שעלולות להיות לכך.

יוער כי בית המשפט העליון קבע בפסק דין שניתן מאוחר יותר כי לבתי הדין העבודה אין סמכות לדון בתביעות שעניינן בעילה אסורה בהסכמה, אונס ומעשי סדום. ואולם, בתי הדין האזוריים לעבודה ממשיכים לדון בתביעות אלה וליתן פסקי דין חרף פסק הדין של בית המשפט העליון.