30,000 שקל פיצוי ממנהל שהטריד מילולית, החברה תשלם רק 10,000

התובעת טענה לשלושה מקרים של הטרדה מינית, וכי בגלל סירוביה החוזרים ונשנים להצעות הנתבע, הוא להתנכל אליה עד שפוטרה מהעבודה. על כך תבעה 360,000 שקל.

בית הדין בדק: האם המעשים הנטענים נחשבים בהגדרתם להטרדה מינית, האם אכן קרו, ואם כן מה גובה הפיצוי שמגיע לתובעת.

אירוע ההטרדה המינית הראשון: תשלחי לי תמונות, תגידי בוקר טוב, בואי לארוחת בוקר ביום ששי

לטענת התובעת, בדרך חזרה למשרד הנתבע סיפר לתובעת שהוא בודד ושאין לו יחסי אישות עם אשתו כי היא חולת סרטן. בהמשך הדברים שאל אותה אם היא יכולה לעזור לו למלא את החסר והוא בתמורה יתמוך בה בכל צרכיה. הנתבע ידע כי התובעת רוצה לרכוש רכב והציע לעזור לה כספית ברכישת הרכב ואף להעלות את שכרה, רק אם תסכים לקיים עמו יחסי אישות. לדבריה, היא התנגדה להצעה וביקשה להיות רק בקשרי עבודה כי יש לה חבר.

התובעת הציעה, מטוב ליבה לתמוך לאשתו בזמן קשה זה. עוד תיארה התובעת כי בחודש ספטמבר, יצאה לטיול בארץ מולדתה עם בנותיה. במהלך הטיול הנתבע הטריד אותה בבקשות חוזרות ונשנות לשלוח תמונות מהטיול, כאשר היא ניסתה להתחמק ממנו, אבל לא הייתה לה ברירה משום שהוא הבוס חדש שלה. הנתבע הכחיש את הטענות העובדתיות הנ”ל.

הנתבע אישר כי לאחר שהתובעת נקלטה לעבודה הוא הזמין אותה לארוחת צהריים, שמטרתה היתה להכיר את התובעת טוב יותר לאור חשיבות תפקידה. “בדרך מכובדת ביקשתי לדעת את מצבה האישי, כגון מספר ילדים, זמן עלייתה לארץ, משפחתה בארץ וכו. והכל ממקום טוב
וכוונה טובה”. הנתבע הוסיף: “אני לא חתרתי לשום מקום, אלא לדעת שהיא מתאימה כמו שצריך לעבודה”.

בית הדין: הנתבע לא הניח את דעתנו בדבר הסיבה לזימון התובעת למעין ראיון עבודה, אחרי
שכבר התקבלה לעבודה, במסגרת ארוחת צהריים אישית. לא מצאנו טעם
לשאלות אישיות, הלא רלבנטיות, אותן שאל את התובעת במסגרת ארוחת הצהריים. עם זאת אין בדברים האמורים בלבד, כדי לקבוע הדברים עולים כדי הטרדה מינית, אם כי מלמדים על רוח הדברים.

פניותיו החוזרות של הנתבע אל התובעת ודרישתו לקבל תמונות מאת התובעת, שנמצאת בחופשה משפחתית, ולמראה שלהן, כתב לה שהיא “יפהפייה” “מדהימות” ו”נסיכה יפה מאוד”, הן פניות המתמקדות במיניותה ועולות בגדר הטרדה מינית.

טענות הנתבע לפיו אופי הפניות אל התובעת והמילים בהן התייחס אל התובעת, אינן חורגות מיחסי עבודה תקינות- אינן מקובלות עלינו. אף אם הנתבע רגיל לדבר בצורה שכזו, ומילים אלה הן חלק מהלקסיקון שלו, אין בכך כדי להכשיר את הדברים. אף כאשר נשאל הנתבע אודות פניות ספציפיות, לדוגמא מדוע שלח לתובעת הודעה לפיה “אם אני לא אומר בוקר טוב אני לאו אומר”, השיב הנתבע באופן מיתמם כי הוא “לא רואה במילה בוקר טוב הטרדה”.

עדותו של הנתבע בניסיון להסביר את פשר הפניה אל התובעת לבלות עמו בארוחת בוקר ביום בו היא לא עובדת, לא נמצאה מהימנה על ידנו והתרשמנו כי הנתבע ניסה לתרץ, ללא הצלחה, את הודעותיו, שיש בהם במכלול הדברים והתנהגותו של הנתבע כלפי התובעת ופניותיו אליה כל העת, משום הטרדה מינית.
נקבע כי בפניות הנתבע אל התובעת במהלך החופשה שלה, פניות החוזרות ונשנות, שלא לומר דרישותיו, לקבל תמונות ואיחולי בוקר טוב, ובשים לב לתגובותיו של הנתבע למראה התמונות כאמור, עולים בגדר הטרדה מינית.

יובהר כי אין המדובר בהטרדה מינית ברף הגבוה, אולם מדובר בהטרדה כמונחו בדין. לכך מתווספת העובדה שהנתבע הזמין את התובעת לארוחת צהריים אישית כדי להכירה יותר לעומק לכאורה. עם זאת התובעת לא הוכיחה כי במהלך הנסיעה המשותפת במסגרת ארוחת הצהריים, הציעה לה הנתבע להיות עמו ביחסי אישות נוכח מחלת הסרטן של אשתו. כמו כן וכפי שפירטנו לעיל יש לראות בהצעות הנתבע לתובעת ביום שישי, ללכת איתו לארוחת בוקר, משום הטרדה מינית.

אירוע ההטרדה המינית השני לא הוכח, התובעת לא העידה את העובדת שלטענתה סיפרה לה

לטענת התובעת, הנתבע ביקש ממנה להתלוות אליו לארוחת צהריים עסקית עם לקוחות שהגיעו מטורקיה. מאחר שזה חלק מתפקידה, הסכימה התובעת להלוות אליו לארוחת הצהריים. בסיום הארוחה, הנתבע לקח את הלקוחות למלון שלהם ומשם המשיכו הנתבע והתובעת להמשרד. בדרך, ניסה הנתבע את מזלו שוב ושאלה אותה: “את אוהבת סקס? ולמה את לא יכולה להיות איתי?”, ועוד מספר שאלות בעלות אופי מיני. כמו כן שאל הנתבע: “איך מספיק לה המשכורת? איך את חיה בסכום כזה? אני יכול לעזור לך…” התובעת ניסתה להסביר לו כי היא לא מעוניינת והיא לא נמשכת אליו.
הנתבע הציע לתובעת להביא לה פרחים כדי שיהיה לה רגש כלפיו: “את רוצה שאני אביא לך פרחים כדי שיהיה לך רגש אלי?” והמשיך ושאל: “למה? למה?”. התובעת הדגישה כי היא לא מעוניינת בקשר אחר, אלא רק שתקבל את שכרה בזמן.

לטענת התובעת, היא ידעה כי זה רק עניין של זמן שאם לא תיענה להצעותיו היא תפוטר, שכן בשיחה עם אחת העובדות אותה שיתפה בחיזורי הנתבע כלפיה וזו אמרה לה כי כך נוהג הנתבע עם העובדות שלא נענות לחיזוריו. לטענת התובעת, לא הייתה לה ברירה אלא להמשיך ולעבוד שכן היא הסתמכה על שכרה, רכשה בית והתחייבה
לתשלומי משכנתה, רכשה רכב ופירנסה את בנותיה. היא קיוותה שהנתבע יפסיק להטריד אותה. לטענתה היא הייתה עובדת טובה ומסורה ואף עשתה עבודות נוספות מעבר לתפקידה. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים בעלי אופי מיני, החלה התובעת להרגיש לא נעים במקום העבודה והיא קיבלה התקפי דיכאון וחרדה, כאבי ראש וגפיים עזים והיא החלה ליטול תרופות. באחד הימים התובעת התמוטטה נפשית ולא יכלה לקום ממיטתה.

הנתבע הכחיש את הדברים. לטענתו, לא ברור מדוע לא שיתפה התובעת מי מעובדי הנתבעת אודות ההטרדות המיניות הנטענות אלא המשיכה לעבוד בחברה. התובעת לא ציינה שמה של העובדת שלכאורה הנתבע חיזר אחריה ולא צירפה תצהיר מטעמה. עוד טען כי אם סבלה התובעת יכלה להגיש תלונה בצינורות מקובלים. אין קשר סיבתי בין המצב הרפואי שטענה התובעת לבין עבודתה אצל הנתבעת.

בית הדין קבע כי התובעת לא הוכיחה שהאירוע השני אכן התרחש. היא לא הציגה כל ראיה לתמיכה בגרסתה, לרבות זימון העובדת, שאותה שיתפה בחיזורי הנתבע. המסמכים
הרפואיים אליהם הפנתה התובעת, המלמדים לדבריה כי בעקבות ניסיונות החיזור,
החלה להרגיש לא טוב גופנית ואף התמוטטה במשך מספר ימים כאשר לדבריה,
הרופאים ציינו כי מדובר במחלת ורטיגו שהתפרצה בעקבות לחץ נפשי , אלא שעיון באישור הרפואי מלמד כי באותו מעמד ציין הרופא כי התובעת סובלת “מסחרחורת סיבובית המחמירה
בשינוי תנוחה ומלווה בבחילות מהבוקר”, כאשר לדברי הרופא, סחרחורת מסוג ורטיגו היא לא נעימה ונובעת ממצבים שונים, ביניהם לא נמנה “לחץ נפשי”, כטענת התובעת.

כמו כן עיון באישור הרפואי מלמד כי התובעת לא התלוננה בפני הרופא אודות לחץ נפשי בו היא שרויה כדבריה באותה העת. לנתבע היא כתבה באותו היום שהיא לא הרגישה טוב והייתה במיון, ומצאו לה מחלה בשם “ורטיגו”. בהודעות האמורות לא היה כל סימן כי התובעת שרויה בלחץ
נפשי, שיש בו כדי להוכיח את קרות אירוע ההטרדה השני, שטענה.

האירוע השלישי – בגילך את מקבלת מחזור?

התובעת טענה כי התלוותה לנתבע לנסיעה עסקית לספרד, והסכימה לכך כי זה חלק מעבודתה כפקידת יבוא ויצוא, וידיעתה את השפה האנגלית. היא הבינה שאין לה הרבה אפשרויות מלבד להסכים. התובעת הייתה אחראית לתיאום החדרים והזמינה כמובן חדרים נפרדים לכולם. במהלך הטיסה, הטריד הנתבע מינית את התובעת מספר פעמים. כאשר הם הגיעו למלון, שאל אותה הנתבע מה בכוונתה לעשות והיא השיבה כי היא הולכת להתקלח ולאחר מכן היא הולכת לקנות מספר מוצרי היגיינה. בעודה מתקלחת נשמעו דפיקות בדלת, היה זה הנתבע שחזר בשנית מאחר שידע כי היא נכנסה להתקלח, אולי חשב שהפעם יתמזל מזלו. התובעת הזדרזה לצאת מהמקלחת, התלבשה ופתחה את הדלת. בזמן התארגנותה הוא שהה בחדרה ובלית ברירה הלך עמה לקניות. התובעת ביקשה לרכוש מוצרי היגיינה לנשים וכאשר ראה הנתבע את מה שרכשה, שאל: “האם אני עדיין מקבלת מחזור?” וכאשר ענתה בחיוב המשיך לשאול: “בגילך את עדיין מקבלת מחזור”?. התובעת חשה נבוכה ומופתעת. כאשר הגיע הלילה, שאל אותה הנתבעת האם הוא יכול לבוא “לחמם אותה” התובעת הופתעה מהשאלה ושלחה פרצוף מופתע והיא ענתה “מה??” והוא ענה “לחמם”. התובעת אמרה מיד “לא” והוא המשיך בשלו וכתב לה: “למה”. התובעת השיבה “ככה” והנתבע השיב “חבל” והמשיך ואמר: “חבל… בא לי… לא בא לך….” ואז שלח בעקבות זאת תמונה של פרצוף בוכה.

עוד טענה התובעת כי הנתבע הפתיע אותה בחדר במלון ללא הודעה מוקדמת, נשכב על מיטתה בניסיון לפתות אותה, דבר שהסב לה אי נעימות, חרדה ופחד שמא תצטרך להתמודד עם תקיפה מינית.
הנתבע הכחיש את הטענות להטרדה מינית בחו”ל. באשר למילים “לחמם אותך”, הנתבע טען שהיה זה בתגובה לכך שאמרה קר לה, וממילא אין בכך הטרדה מינית. בהתבע אישר שהגיע לחדרה של התובעת, והסביר כי הגיע לחדד מספר נקודות שלא הובנו בפגישה מאחר שהוא לא דובר שפה אנגלית. בנוגע להתנכלות הנטענת, טענו הנתבעים כי התובעת “לא סיפקה את הסחורה” ולא התאימה עצמה לתפקיד. הנתבע ניסה לדבר עמה בכל דרך, אך ללא הועיל, כאשר השיח לא כלל צעקות.

בית הדין קבע כי העובדת הוכיחה את קרות אירוע ההטרדה השלישי.

ניתן היה למצוא מקום ראוי יותר לקיים פגישת עבודה, מאשר חדרה האישי של התובעת. אף אם הייתה התובעת שולחת הודעה ברורה לפיה “קר לה”, עדיין היינו רואים בהודעות ששלח לאחר מכן הנתבע, משום הטרדה מינית. אין גם לקבל טענותיו של הנתבע לפיו, אם היה אמת בדבר ההטרדה, הייתה צריכה התובעת להתנגד למעשים. כמו כן טענות הנתבע לפיו, הדברים נאמרו בצחוק, אינן מקובלות עלינו. התרשמנו כי התובעת הופתעה מהפניה ולא הרגישה עמה בנוח. מכל מקום, אף אם פרשנותו הסובייקטיבית של התובע, הייתה כי מדובר בבדיחותה, לא התרשמנו כי היה לה מקום במסגרת העבודה.

התנכלות

עוד טענה, כי בהמשך סבלה מהתנכלות מצד הנתבע, לאחר שחזרו מספרד עקב סירובה להיענות לחיזוריו. גם כאשר היה מדובר בענייני עבודה, סירב הנתבע לשוחח עמה ובאחת הפעמים צעק לעברה “מה את מטומטמת אין לה כלום בקופסא”. בוקר אחד הגיעה התובעת לעבודה וכאשר התיישבה בכיסא שלה הרגישה דקירה בישבנה.
לתדהמתה גילתה שבכיסא שלה ננעץ ברזל באורך כעשרה ס”מ- במטרה להפחיד או לאיים או לפגוע בה. היא גם מצאה בחניה בחניון שמישהו דקר את שני גלגלי הרכב הקדמיים, בכוונה לגרום לה לנזק או להפחיד או לגרום לה לעזוב את העבודה. הנתבע סירב לבקשת התובעת לתקן את הגלגלים והיא נאלצה להזמין גרר. הנתבע סירב לממן את תיקון התקרים והגרר.
לגבי החברה הנתבעת, נטען כי המעסיקה לא קיימה את החובות שלה על פי הוראות חוק למניעת הטרדה מינית ועל פי תקנות למניעת הטרדה מינית, לא נקטה הליכים משמעתיים תוך 7 ימים מיום ידיעת ההתנכלות; לא נקטה אמצעים סבירים כדי למנוע את ההטרדה או ההתנכלות ולא טיפלה ביעילות במקרה ההתנכלות שידעה ולא עשתה כל שביכולה כדי למנוע הישנות המעשים; לא קבעה דרך יעילה להגיש תלונה בשל הטרדה מינית או ההתנכלות לבירור תלונה כמצוות החוק, לא פרסמה תקנון במקום בולט לעין, לא מינתה אחראית על הטרדה מינית.

בית הדין קבע כי התובעת הוכיחה כי הנתבע התנכל לה וכי שינה יחסו אליה, כאשר הדברים גם
עולים מתוכן ההתכתבות בין הצדדים. בתחילה טען הנתבע כי לתובעת היה תפקיד
חשוב בנתבעת, ואף מטעם זה זימן אותה לשיחה אישית כדי להכירה. אלא שמההודעות שצירפה התובעת ניתן להבחין כי התובעת מתלוננת על אירועים שאירעו במקום העבודה כאשר הנתבע מגיב לה באופן שונה ומנוכר, בניגוד לאופן ההתייחסות שלו בהודעות שקדמו ואוזכרו לעיל.
כך, כעולה מראיות והעדויות שהובאו בפנינו, כי אכן בזמן יחסי העבודה, נקלעה
התובעת למצבים בהם היה מצופה שהנתבע כמעסיקה, יפעל לבררם, או אפילו יעשה ניסיון לבררם, אולם התרשמנו כי הנתבע לא עשה דבר בנדון. הנתבע הכחיש בתצהיר את קרות אירוע ההתנכלות, אך בחקירה הנגדית אישר לפתע הנתבע כי האירועים אירעו, אולם הכחיש את מעורבותו בהם לכאורה.
לגבי טענת ההתנכלות, הנתבעת לא הסבירה מדוע לא הייתה שבעת רצון מהתובעת ומה הם הנזקים אותם לכאורה הסבה לנתבעת. אף על פי שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובעת פוטרה
הנתבעת לא פירטה בפנינו, ובוודאי לא הוכיחה מה הסיבה שהביאה לפיטורי התובעת.
לאור הנימוקים שהובאו לעיל, ובשם לב לקביעתנו לפיה התובעת הוטרדה מינית במקום העבודה על ידי הנתבע, אנו גם קובעים כי הנתבע התנכל לתובעת כאשר מקור ההתנכלות היה בהטרדה המינית.

הפיצוי על ההטרדות המיניות ועל ההתנכלות

בגין מעשי ההטרדה המינית וההתנכלות עתרה התובעת לתשלום סך כולל של 360,000 .₪ לאחר ששקלנו מכלול הדברים ובשים לב לעובדה כי אף על פי שהפניות וההתייחסות אל התובעת היו בגדר הטרדה מינית אולם ניתן לראות בפניות והתייחסויות אלה ברף הנמוך, כמו כן ולאור קביעתנו כי התובעת סבלה מהתנכלות כלפיה שמקורה בהטרדה, הגענו למסקנה כי
יש להעמיד את הפיצוי בגין שני האירועים וההתנכלות שהוכחו בסך של 30,000 שקל.

הפרת חובות מעסיק, פיצוי של 10,000 שקל בלבד

בית הדין קבע כי הנתבעת הפרה את חובותיה כמעסיקת התובעת ובכלל, על פי הוראות החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות ההטרדה מינית, שהותקנו מכחו. בתוך כך, הפר הנתבעת את חובותיה לנקוט אמצעי מנע, לרבות בדרך של פרסום או מסירה תקנון לדוגמה וכן את חובותיה למינוי אחראי על החוק.
על כן אנו קובעים כי בשל העובדה כי הנתבעת הפרה את חובותיה על פי דין כמעסיקה, עליה לפצות את התובעת בסך של 10,000 שקל.