איך מוכיחים הטרדה מינית בעבודה

נדחתה תביעה על הטרדה מינית כי התובעת לא ידעה תאריכים

פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה על הטרדה מינית, בין היתר כי התובעת סיפרה על מעשי ההטרדה המינית באופן לאקוני וכללי ובלי שפירטה. בחקירתה לא ידעה לומר מתי ההטרדות המיניות התרחשו, באיזה תאריך מדובר.

אז אם עובד או עובדת מרגישים שהם מוטרדים, דבר ראשון צריך לנהל יומן, לרשום, בלי קשר אם מתכוונים לעשות משהו עם ההטרדה המינית, לפני שאפילו מבררים על האירוע שקרה נחשב להטרדה מינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית.

לספר בזמן אמת על ההטרדה המינית

מה יכול לעזור בהוכחה של הטרדה מינית? אם המתלוננת סיפרה על כך בזמן אמת למישהו
אז נגיד האסאמאסים נמחקו ויומן אין וגם הזיכרון בתאריכים לא מהמשובחים, מה עוד יכול להוכיח הטרדה מינית. אם בזמן התרחשות אירועי ההטרדה המינית המתלוננ/ת סיפרו על כך לחברים, משפחה, פסיכולוג, רופא. לא עכשיו, בדיעבד, אחרי הייעוץ, אלא בזמן אמיתי, כאשר ההטרדה המינית התרחשה. 

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי כאשר קוראים לעדות בן משפחה או חבר או חברה, כאלה שדיברו איתם בזמן שהאירועים התרחשו, זו עדות חשובה שיכולה לשפוך אור על מה עבר על המתלוננ/ת בזמן אמיתי. נקבע כי אין מדובר בעדות שמועה. 

יומן אישי להוכחת הטרדה מינית

ינתקלתי במקרים שבהם המתלוננת ניהלה יומן אישי ורשמה את מה שקרה ואת תחושותיה. יומן אמיתי, לא לצרכים של תביעה עתידית או איסוף ראיות. אבל יומן זה דבר מאוד אישי ופרטי ולא תמיד רוצים לחשוף את מה שכתוב שם, אפילו שזה יכול לעזור בתביעה. לכן עדיף לנהל יומן של תאריכים, ואותו להציג בשלב הראשון.

האם נטל הראיה בתביעות הטרדה מינית גבוה מתביעה אזרחית רגילה

לא. בתי המשפט קבעו שבתביעות הטרדה מינית מדובר באותו נטל ראיה, לא גבוה מזה של תביעות רגילות בעניינים אחרים. בית הדין סבור שלא צריך רמה מוגברת של הוכחה. 

ראיות בתביעות הטרדה מינית מסוג ניצול מרות, היפוך נטל הראיה
בתביעות הטרדה מינית מסוג ניצול מרות בעבודה – בית הדין לעבודה מבין את הקשיים הכרוכים בהבאת ראיות. אם מדובר למשל במערכת יחסים שאחד הצדדים לה נשוי, כמעט בטוח שכל המסרונים נמחקו כליל.

פסקי הדין קבעו כי בתביעות על פי החוק למניעת הטרדה מינית, בית הדין לעבודה יבחן קודם כל את ראשית הראיה בהתאם לנטל הוכחה ראשוני כמו במשפט רגיל. כלומר, התובעת, למשל, צריכה להוכיח שהיתה זו מערכת יחסים עם בעל מרות. החזקה היא שמדובר בהטרדה מינית מסוג ניצול יחסי מרות. עכשיו על בעל המרות לסתור את טענת התובעת בדבר ניצול יחסי המרות. 

בית הדין קבע היפוך נטל הראיה (שהנתבע, ולא העובדת, צריך להוכיח שלא היה ניצול יחסי מרות) מתוך הכרה בקושי בהוכחת תביעות העוסקות בהפליה; פערי הכוחות ופערי המידע שבין העובד לבין המעסיק; הרצון לתמרץ מעסיקים לשמור על החוק.

בדרך כלל הימנעות מהבאת ראיות לחובת התובע

הפסיקה מכירה בקושי של תובעות להביא ראיות על הטרדה מינית. קודם כל זה עניין שקשה לדבר עליו, נושא מביך ואינטימי המציף רגשות. דבר שני, מי שיש לו את המסמכים הוא בדרך כלל המעסיק. כך שאם התובע לא יביא ראיות, זה לא בהכרח יעמוד לחובתו. 
בית הדין מודע לכך שלמנהל בעל המרות יהיה יותר קל להביא עובדים הסרים למרותו שיעידו לטובתו, לעומת העובד/ת הנמצאת בעמדת חולשה יחסית ותתקשה בהבאת עובדים שיעידו לטובתה.

הקושי הנפשי שבעצם הדיבור על המעשים המיניים

בנוסף, בית הדין לעבודה התייחס לקושי הנפשי שבעצם הדיבור על מעשים שנעשו כלפי המתלוננת. עלולה להתלוות לכך תחושה של ביזוי ועוגמת נפש, כמו גם חשש מתגובתם של קרוביה של המתלוננת. אני כותבת עובדת, הכוונה כמובן גם לעובד התובע בעילה של הטרדה מינית.

כדי להוכיח הטרדה מינית מותר להקליט?

כן. מותר.

הקלטה שבה אחד מהמשתתפים בשיחה יודע עליה אינה פסולה. זה באופן כללי. אם מחליטים להקליט כדאי לשקול ללכת לייעוץ משפטי אצל עורך דין הטרדה מינית בעבודה לראות מה צריך להקליט ואיך לנהל נכון את השיחה.

האם איחור בהגשת התלונה על הטרדה מינית פוגע באמינות?

התופעה של כבישת תלונה בעבירות מין בכלל ובעניין הטרדה מינית בפרט, אינה נדירה ויש לה כמה הסברים אפשריים.

חוסר מודעות. מתלוננות רבות על הטרדה מינית לא ממהרות להתלונן. לא תמיד הן בכלל מודעות שמה שנעשה כלפיהן הוא הטרדה מינית.

פחד מחשיפה. לפעמים הן לא מתלוננות על הטרדה מינית בגלל הבושה, העלבון, הפחד מחשיפה והעובדה שמי שהן מתלוננות נגדו הוא בעל סמכות. לכן כבישתה של תלונה על הטרדה מינית לא תעיב באופן מיידי על גרסת התובעת ומהימנותה. היא רק תצטרך להביא הסבר מדוע כבשה את העדות.

בפסק דין על הטרדה מינית שניתן בתביעה נגד רופא שיניים שטען בין היתר להגנתו כי התנהגותה של התובעת משוחררת בענייני מין וכי גרסתה של התובעת היא גרסה מתפתחת משום שפירטה במהלך המשפט ארבעה אירועי הטרדה נוספים שלא הובאו בכתב התביעה. בית הדין דחה את הטענה להרחבת חזית וקבע כי תיאור האירועים בתצהיר העובדת קביל לפי הכלל הקובע שבמשפט אזרחי מעשים דומים עשויים להצביע על הלך נפש של האדם.

בענייננו – שאלת האופי המיני של ההצעות החוזרות הנטענות – הצדיקה לדעת בית הדין את ההחלטה שלא למחוק סעיפים אלה מתצהיר העובדת.

לכאורה התנהגות לא רציונלית של מתלוננת על הטרדה מינית

בית הדין קיבל את הסברה של התובעת כי החליטה להתלונן ולתבוע בגין שני אירועים אחרים, כי אחריהם חשה שינוי בהתנהגות הנתבע וביחסו אליה, באופן שפגע בה, בתנאי עבודתה ובמקום העבודה בו הייתה תלויה לצורך פרנסתה.
בית הדין קבע שאף אם התנהגותה של העובדת אינה נתפסת כ"רציונלית" בעיני המתבונן מהצד, הרי שהתנהגותה של נפגעת עבירת מין אינה נבחנת בסבירותה, וגם כאשר התנהגותה נראית לאחר מעשה בלתי רציונלית אין בכך כדי ללמד על חוסר אמינותה.

אין מקום לזקוף לחובתה של התובעת את הימנעותה להתלונן

בהתאם להלכות המגבילות את יישום דוקטרינת העדות הכבושה ביחס לנפגעות עבירות מין, אין מקום לזקוף לחובתה של העובדת את הימנעותה מלהתלונן על ההטרדה במהלך קיום יחסי העבודה ואף לא את גרסתה המתפתחת. הגם שאחד האירועים הנוספים היה חמור מאלה שבגינם תבעה.

כבישת התלונה על הטרדה מינית אינה שוללת את מהימנותה אם יש הסבר מתקבל על הדעת. העובדת הסבירה בעדותה כי לא התלוננה ולא פירטה בכתב התביעה את ארבעת האירועים הנוספים, שכן ב"זמן אמת" יכלה להתמודד איתם והעירה לנתבע ואז הנתבע נרתע, חדל מהתנהגות זו, ויחסי העבודה המשיכו להיות תקינים כך שהיא לא הרגישה מאוימת במקום העבודה שבו היא הייתה תלויה.

חיכתה שנתיים עם התלונה על הטרדה מינית. אמינותה נפגעת?

בפסק הדין המנחה על ניצול יחסי מרות בעבודה, המערערת בחרה להגיש את תלונתה כשנתיים לאחר הפעם הראשונה בה קיימו הממונה והיא יחסי מין. לאור חומרת המעשים המיוחסים למנהל, קבע בית הדין הארצי כי תקופה זו סבירה בנסיבות העניין, ולא ראה בכך ביטוי לחוסר אמינות.

גרסאות מתפתחות בתחום עבירות המין אינן נפסלות מבחינה ראייתית ומתקבלות כקבילות, משום שפעמים רבות היכולת לספק את מלוא הפרטים הרלוונטיים למעשה ההטרדה מתבצעת על ידי קורבן העבירה בשלבים.

קונפליקט בין הרצון לשמור על מקום העבודה לבין הסבל והמצוקה

המוטרד חש לכוד בין רצונו לשמור על מקום העבודה לבין הסבל של ההטרדה הגורמים לכך שונים: תחושות בושה ואשמה, חרדה, כעס ובמקרים מסוימים אף דיכאון ודיסוציאציה (התנתקות מהמציאות).

בנוסף, מחקרים מראים כי שתיקתם של קורבנות הטרדה מינית היא תוצאה ישירה של פחד ותחושת השפלה והקושי של החברה להאמין להם.

התובעת שתקה מפחד שלא ישלמו את שכרה

בפסק דין בעניין עובדת סיעודית שהוטרדה התובעת סיפרה כי פחדה שמעסיקיה לא ישלמו לה שכר וזו הסיבה שהבליגה על אירועי הטרדה מינית היומיומיים, דהיינו אמירות מיניות ונגיעות מזדמנות בגופה. לדבריה אירוע התקיפה המינית היה הקש ששבר את גב הגמל.
בית הדין קיבל את ההסבר הזה לכבישת התלונה זמן כה רב, ימים מספר לאחר שעזבה את מקום העבודה.

 בית הדין דחה את טענת הנתבעים כי ההשתהות מצביעה על כך שהמציאה את סיפורי ההטרדה המינית.

מובלעת ראייתית, סיפור מקוטע וסותר, גרסאות לא אחידות

בפסק הדין נקבע כי בכל הקשור לעדויותיהם של נפגעי עבירות מין ונפגעי הטרדה מינית, בתי המשפט אימצו זה מכבר גישה שהוגדרה ע"י בית המשפט העליון כ"מובלעת ראייתית". 

 מובלעת ראייתית אינה "הנחה" שבית המשפט עושה לנפגעי עבירות מין, ואין מדובר בריכוך או בהנמכה של הרף הראייתי "מעבר לכל ספק סביר" כנדרש להרשעה בפלילים. הדברים נובעים מהבנה והכרה של בתי המשפט באופי המיוחד של העבירה, בין היתר, בעקבות ידע מקצועי וניסיון נצבר של שנים רבות של העוסקים והמטפלים בנפגעי עבירות מין.

נפגעים אלו סובלים פעמים רבות מטראומות נפשיות מכבידות השולחות גרורותיהן גם על הודעותיהם במשטרה ועל עדויותיהם בבית המשפט.

כתוצאה מעימות זה קורה פעמים רבות שקורבנות עבירות מין מספרים את סיפורם באופן מקוטע וסותר המשרת את שני הצדדים, ויוצר בלבול אצל השומע מהצד. הקושי לעבד את החוויה הטראומתית ולהמשיג את אשר אירע, מקשה על תהליך ההיזכרות בחוויה בנקודת זמן מאוחרת.

במרוצת השנים, החל גם בית המשפט לגלות נכונות להכיר במאפייניהן המיוחדים של עדויות מפי נפגעי ונפגעות עבירות מין, ולא לזקוף לחובתם באופן אוטומטי סתירות או היעדר קוהרנטיות שנתגלו בעדויות, שכחה או הדחקה של טראומות מן הסוג הזה הן דבר שכיח בקרב מתלוננות בעבירות מין. 

גרסה מתפתחת אופיינית לנפגעי הטרדה מינית. בית הדין המשיך וציטט ממחקרים שנעשו בקרב עובדים שנחשפו להטרדות מיניות במקום העבודה ושמהם עולה כי רק לאחר שהבינו (בין באמצעות טיפול ובין בעצמם) כי הם אינם אשמים בעובדה שהוטרדו, הם הרגישו חופשיים יותר לתאר מה עבר עליהם. תופעה זו מוכרת בעולם המשפט כ"גרסה מתפתחת" והיא אופיינית באופן מובהק לנפגעי עבירות מין ולנפגעי הטרדה מינית. 

כמו כן אימץ בית הדין את דבריה של ד"ר צביה זליגמן, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז לטם לטיפול בטראומה מינית במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בתל אביב (הבאתי את דבריה בהרחבה בפוסט נפרד על ההיבט הפסיכולוגי של ניצול מרות), כי יש להימנע מלהחיל על נפגעי עבירות מין הנחות יסוד של נשים וגברים בעלי רצון חופשי, שיכולים לפעול כרצונם ולהשפיע על גורלם.

היחשפות ממושכת להטרדה מינית, בניגוד לאירוע חד פעמי, גורם לשעבוד של המוטרד על ידי המטריד. לקורבנות העבירה יש תחושה שאין "דרך מילוט". השעבוד נעשה מכוח המרות שיש למטריד על המוטרד ומיכולתו להעניק לו טובות הנאה וזכויות יתר המוכיחות לו את כוחו הרב.