מנהל מסעדה הורשע בהטרדה מינית עת הציע למלצרית שעבדה אצלו את ההצעה המגונה במילים הבאות: “מה היה קורה אם מישהו היה רוצה לעזור לך לתת כסף כל הזמן… את יודעת יש לי בניין דירות את יכולה לגור שם. בתמורה אני אבוא אלייך פעם, פעמיים בשבוע, להתנסויות חדשות וכיף.. אני מקווה שהדברים האלה נשארים בינינו”.
לא הפסיקה לדבר על מין
להגנתו טען המנהל: המתלוננת היתה מינית מאד ופרובוקטיבית בענייני מין ומדברת גסויות. “עושה כל מיני תנועות עם הגוף שלה ודברים שרוצה להחצין. אוהבת לדבר כל הזמן על מין”.
בית המשפט: אפילו נכון הדבר שהמתלוננת לא הפסיקה לדבר על מין, ואף לשתף את חבריה – אין בדיבורים אלה כדי לאותת לנאשם, כי הייתה מעוניינת בהצעות מיניות או בהתייסחויות מיניות כלפיה.
הנתבע: לעובדת יש היסטוריית נגיעות, היא פלרטטנית, פתיינית, נדבקת ומתחככת
טענת ההגנה של רופא שיניים שנתבע על הטרדה מינית – העובדת, מנהלת המרפאה, התנהגה באופן מיני משוחרר, יש לה “היסטוריית נגיעות”. עובדים במרפאה העידו לטובת הרופא כי העובדת תמיד התנהגה בצורה “משוחררת” עם הרופא והתנהגותה היא שהגיעה לכדי הטרדה של הרופא (ואולי אף הטרדה מינית), גבר נשוי אשר רעייתו עובדת באותה מרפאה. לטענתם, מסרטוני המצלמות שהותקנו בנתבעת עולה כי הרופא כלל אינו משתף פעולה עם העובדת וחרף רצונו המופגן שלא לשתף פעולה עמה, היא ממשיכה לגעת בו שוב ושוב באופן שאינו מותיר כל מקום לספק מיהו יזם את הנגיעות.
כך הרופא הכחיש את טענת התובעת כי ליטף אותה בניגוד לרצונה. זו לא הטרדה מינית בגלל היסטוריית הנגיעות של העובדת בנתבע, אמר הרופא.
הרופא ייחס לעובדת התנהגויות חוזרות היוזמות עמו מגע פיסי תוך הפניה לשעות מוגדרות בסרטוני המצלמות שצפייה בהן מעלה, לטענתו, כי – העובדת אחזה בזרועו, נשענה עליו, התחככה עמו, קנטרה אותו, השפריצה עליו מים, ניסתה ללטפו ולצבוט אותו, נתנה לו צ’אפחות עם שקית או מכשור רפואי.
עובדת אחרת: התובעת מפלרטטת ועושה עיניים לגברים, אף אחד לא מתנהגת כמוה
עובדת המשמשת סייעת בנתבעת העידה מטעם הנתבעים כי העובדת הייתה “מפלרטטת בלי סוף עם .., תוך שימוש בשפה גסה ובוטה” בנוכחות הרופא ועובדים נוספים. ייחוס אמירות כגון “כמה היא חמה במיטה, וכמה היא יודעת לתפוס גבר”; “היא גם דאגה לעדכן את כולנו כי היא במחזור, כי החזה שלה בגלל זה גדל וכואב” …”ושאחותה עשתה הלילה סקס לראשונה”. ותוך “נגיעות קלות”, “השפרצת מים” ו”משחקים אחרים מסוג זה”, וכי אף עובדת לא התנהגה באופן חריג כמו העובדת. וכך העידה עובדת אחרת:
“מה שהיה לי מוזר במיוחד הוא שדווקא האשה הוולגרית הזו שלא היססה לגעת ברופא שוב ושוב מול כולם, שלא היססה לדבר על מין מול כולם על כל המבוכה שהדבר יצר, דווקא היא האשימה את הרופא בהטרדה מינית כשבעצם בעשרות מקרים שאני הייתי עדה אליהן הייתה זו היא שיזמה מגע, והיא יזמה פלירטוט עם הרופא עם המגע או בלעדיו”.
“לאורך כל תקופת היכרותי עם .. היא התנהלה באופן פלרטטני עם גברים במקומות בהם עבדה, דיברה על נושאים מיניים עם גברים, נוהגת לספר בדיחות בעלות אופי מיני. דיבורה היה פלרטטני והיא הייתה ‘עושה עיניים’ לגברים”.
בית הדין: הנתבע לא התמודד עם טענות העובדת אלא רק ייחס לה מתירנות מינית
בית הדין צפה בסרטונים שהראו כי העובדת אחזה בידו של הנתבע, נשענה עליו, טפחה בגבו עם שקית, דחפה מכשיר רפואי לבטנו, התיזה עליו מטהר אוויר ונגעה בו בהזדמנויות שונות במהלך העבודה. בית הדין האמין לעובדת כי התנהגותה נעשתה בדרך של הלצה.
בית הדין: התנהגות “מתירנית” או “משוחררת” אינה יכולה להוות צידוק או הגנה לטענה בדבר הטרדה מינית
קו ההגנה של הנתבעים מתאפיין בכך שבמקום להתמודד עם טענות העובדת ולמסור גרסה עובדתית ברורה, הם השקיעו את רוב מרצם בהבאת עדים וראיות בניסיון להוכיח כי העובדת התנהגה בצורה “משוחררת”, “מתירנית” ו”מפלרטטת” עם הנתבע, בעוד שלעובדה זו אין השלכה על השאלה שאנו צריכים להכריע בה, והיא האם הנתבע הטריד מינית את העובדת אם לאו.
התנהגות “מתירנית” או “משוחררת” אינה יכולה להוות צידוק או הגנה לטענה בדבר הטרדה מינית, לפיכך כל טענות הנתבעים בעניין “היסטוריית הנגיעות” של העובדת בנתבע אינה רלוונטית. מעבר לכך, הנתבע אישר בעדותו בבית הדין כי בזמן אמת לא ייחס לנגיעות של העובדת כל כוונה מינית.
מתירנות מינית עשויה להיות מושא לדיון מוסרי וחברתי, אך במסגרת הליך משפטי, נורמה של מתירנות מינית איננה רלוונטית כלל ועיקר להוכחת יסודותיהן של עבירות מין.
טענת הנתבע לפיה למעשה הנגיעה בברך לא לווה כל “אזכור מילולי” או “מעשה אקטיבי” מצידו אינה רלוונטית לשאלה, אם המעשה של הנגיעה בברך, כשלעצמו, בנסיבות שבהן הוא נעשה, מהווה הטרדה מינית.
טענת הנתבע בתצהירו לפיה העובדת אך טוענת כי הוא נגע בה “באופן אגבי” אינה נכונה ולטעמנו יש בה ניסיון “לגמד” את האירועים שתוארו על ידי העובדת.
הנתבע אישר לראשונה במסגרת עדותו בבית הדין כי הוא נגע בירך של העובדת במהלך הנסיעה, אך טען כי הנגיעה היתה מסוג של “צ’אפחה”. כנשאל הנתבע מדוע הוא נתן (לשיטתו) “צ’אפחה” לעובדת, השיב הנתבע: “מהתנהגות הקבועה החברתית שלה שתועדה קודם במצלמות”.
משהנתבע שינה את גרסתו ואישר מקצת גרסת העובדת, החלטנו להעדיף את גרסתה של העובדת לפיה הנתבע נגע לה בירך במהלך נסיעתם המשותפת וניסה ללטפה. העובדת העידה בבית הדין כי בשונה מהנגיעות ההדדיות שנצפו בסרטונים, הנגיעה של הנתבע בירך שלה הייתה מינית: “ההבדל מאוד ברור. כשהיינו בדרך, באוטו, המישוש היה מישוש מיני. ועובדה, שהערתי לו…”.
נגיעה וליטוף בברך היא הצעה בעלת אופי מיני ולכן הטרדה מינית
נגיעה בירך של העובדת תוך ניסיון ללטפה במהלך נסיעה משותפת, מקיימת את יסודות סעיף 3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, שכן מדובר ב”הצעה” “בעלת אופי מיני”.
כאשר מדובר ביחסי מרות ביחסי עבודה, אין צורך שהמוטרד יראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות. בהתייחס ליסוד החזרה הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית (לפחות שתי הצעות), הרי שהוא מתקיים באירוע אחר שהוכח.
בפסק דין אחר נטען כלפי עובדת כי התובעת לא היססה ללבוש חצאיות קצרות ולהשתמש בשפתון אדום. על כך קבע בית הדין:
אין צורך להזכיר שבין אם כך ובין אם אחרת, צורת לבוש או דרך התנהגות אינן מהוות הסכמה להטרדה מינית ואינן מאיינות את חובתה של המעסיקה להבטיח סביבת עבודה בטוחה.
התובעת סיפרה במשפט על אירועי הטרדה מינית נוספים שלא פורטו בכתב התביעה – האם הדבר פוגע באמינותה?
העובדת פירטה בעדותה ארבעה אירועים נוספים, שלא פורטו בכתב התביעה. לגבי העובדה שהתובעת כבשה את תלונתה. בית הדין קבע כי בהתאם להלכות המגבילות את יישום דוקטרינת העדות הכבושה ביחס לנפגעות עבירות מין, אין מקום לזקוף לחובתה של העובדת את הימנעותה מלהתלונן על ההטרדה במהלך קיום יחסי העבודה ואף לא את גרסתה המתפתחת.