לפניות

“אני הולכת היום לראיון עבודה וחוששת שידחו אותי כי אני אמא לבן שנתיים וחצי. מותר לשאול אותי בראיון על מצבי המשפחתי? אם יש לי ילדים? אם אני מתכננת עוד? אם לא, מה כדאי לעשות אם השאלות האלה עולות בכל זאת? לסרב לענות?”

כך נשאלתי (וביקשתי מהשואלת רשות לכתוב על כך מאמר).

מי לא מכירה. בראיון העבודה הראשון שלי לאחר שקיבלתי רשיון עריכת דין בשנת 1995, ישב מולי עורך דין צעיר. זה היה במשרד ברחוב רוטשילד. אני רואה שאת אמא לילדה בת שנתיים, הוא אומר, אז מתי עוד אחד. מה עונים? עברו 20 שנה ואין לי תשובה. מעמידים אותו על מקומו? מכחישים רצון להרחבת המשפחה? התחמקתי, גמגמתי, כנראה הסמקתי.

למרבה השמחה גם לא התקבלתי.

מי רוצה לעבוד שם בכלל. במקום העבודה הבא שאליו פניתי אמרו לי שמצטערים כבר המקום נתפס. אחרי כמה ימים מתקשרים אליי, ואומרים לי שבעצם יש תקן. למה? כי העובדת שהתקבלה הודיעה שהיא בהריון, אז אמרו לה שהיא תהיה לפי שעה או עובדת זמנית, מאוד כעסו עליה. וכך התפנה לי מקום. ארבעה חודשים הייתי שם ואז עזבתי והתחלתי לעבוד בדיני עבודה.

אז מה השתנה מאז?

שהיום יש פסיקה די חד משמעית שלפטר בתחילת הריון זו אפליה, שלשאול שאלות על הריון בראיון עבודה זו אפליה. הפסיקה גם קבעה שעובדת לא צריכה לספר בראיון העבודה שהיא בהריון.

ומה לא השתנה? שאלות המעבידים. אז מה העצה שלי כעורכת דין לנשים מתראיינות? להעמיד את הבוס על כך שזו לא שאלה רלוונטית? להכחיש הריון קרוב? לא, זו לא יכולה להיות עצתי. להתחמק באלגנטיות? זה הכי קרוב למה שאני יכולה לחשוב. להקליט ראיונות עבודה? אולי. אז מה נשיג בזה, יהיו עוד פסקי דין, אבל אני לא רואה שפסקי הדין האלה גורמים למעבידים להפנים שאמהות הן חלק משוק העבודה, ושכן עובדות יכולות להיות גם עובדות טובות וגם לרצות ילדים.

אם אני יכולה בכל זאת לתרום לדיון הזה הייתי אומרת כך. לכו לראיונות, שדרו ביטחון עצמי ביכולותיכן, אל תרגישו “אשמות” שבקורות חיים כתוב שיש לכן ילד בן שנתיים שרוצה כבר אח, או אחות, אל תתנצלו. אולי הביטחון שינשוב מאיתנו יגרום למעבידים לקבל אותנו. לא לשדר התנצלות או עובדת סוג ב’.

ולא, אני לא חושבת שצריך לנהל עימותים בראיונות עבודה (אסור לך לשאול את השאלה הזאת וכאלה). זה אולי יגרום לנו להרגיש צודקות, אבל בלי עבודה.

הרי מניסיון אנחנו יודעים שמה שצריך לעיתים זה את דריסת הרגל הראשונה במקום עבודה. אחרי שיכירו אותנו ויתוודעו ליכולותינו, לא ימהרו לפטר אותנו בגלל הריון או אמהות. ואם כן, אם ההריון יקרין על כל הווייתנו וישלח אותנו הביתה, אז מי צריך מעביד כזה. נמצא מקום יותר טוב.

פיטורים בהריון של עובדת פחות מחצי שנה

חוק עבודת נשים מעניק הגנה לנשים בהריון מהחודש הששי לעבודתן במקום העבודה וקובע כי אסור לפטרן אלא באישור משרד הכלכלה   המשך קריאה »

פיטורי עובדת שניהלה רומן עם הממונה

מגיעות אליי עובדות שמדווחות על רומן עם הממונה. רומן בהסכמה, ללא ניצול קשרי מרות. אין להן טענה של הטרדה מינית.   המשך קריאה »

אין תוקף לוויתור על הזכות לשוויון

פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי אין תוקף לחתימה של עובד על מסמך, שבו הוא   המשך קריאה »

אפליה בשל מין והורות

הזכות לשוויון היא זכות חוקתית והיא מעוגנת בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ה”שוויון” הזה מחזיק מעמד, פחות או יותר, עד שאשה   המשך קריאה »

אפליה בשל גיל

לא רק נשים צעירות מופלות. מגיעות אליי נשים בשנות הששים המוקדמות לחייהן, שקיבלו הודעת פיטורים מהממונה הצעיר שלהן בעבודה. הסיבות   המשך קריאה »

אפליה בקבלה לעבודה

מועמדות לעבודה מרגישות נוח לספר בראיון העבודה שהן בהריון. נכון, החוק מתיר להן לספר על ההריון בחודש החמישי, אין חובה   המשך קריאה »

פס”ד תקדימי: לא צריך לצרף ראיות לכתב התביעה

בכתב תביעה שהיגשתי בינואר 2014 תבעה עובדת פיצוי כספי על אפליה ממעביד שדחה את מועמדותה לעבודה כי סיפרה על הריונה   המשך קריאה »

אפליה על רקע השקפת עולם

בית הדין לעבודה החזיר לעבודה עובדת ששיתפה בפייסבוק תמונות יהודים בשואה לצד תמונות פלסטינים על רקע צוק איתן. העובדת, טכנאית   המשך קריאה »

תמשיכו לאסוף ראיות. גם הקלטות

מי שעוסק בתביעות אפליה והטרדה מינית בעבודה יודע שבלי ראיות מאוד קשה להוכיח אפליה. צובעים את הפיטורים או ההחלטות בצבעים   המשך קריאה »

איסור להפלות בשל מקום מגורים

בדצמבר 2014 נוספה לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה עילה חדשה של אפליה אסורה, והיא “מקום מגורים”: מעסיק אינו רשאי להפלות עובד   המשך קריאה »

נדחתה תביעת עובדת שטענה לפיטורים עקב נטייה מינית

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה של עובדת, שטענה שפוטרה בשל נטייתה המינית. בית הדין קבע כי התובעת   המשך קריאה »