הטרדה מינית: קרא לעובדת זנזונת וצילם אותה בסתר

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק פיצוי של 50 אלף שקל על הטרדה מינית לעובדת במועצה מקומית, שטענה כי גזבר המועצה כינה אותה בכמה הזדמנויות "זנזונת". בית הדין דחה את תביעתה לפיצוי על הטרדה מינית בגין צילום העובדת על ידו, כיוון שלא נמצא כי הצילום נעשה לצורך ביזוי או סיפוק מיני, על אף שמדובר בהתנהלות פסולה, פוגענית, תמוהה ושאינה מתאימה במקום עבודה. עם זאת, קבע בית הדין כי צילום העובדת מהווה התנכלות.

התובעת תבעה פיצוי בגין הטרדה מינית והתנכלות בסך של 240,000 ₪ ופרסום לשון הרע, בסך של 50,000 ₪.

שתי שאלות במחלוקת:
←האם לקרוא לעובדת זנזונת זה הטרדה מינית? אם כן, האם זכאית התובעת לפיצוי ובאיזה שיעור.
←האם צילום התובעת כנקמה על התלונה מהווה התנכלות? ואם זו התנכלות, האם זכאית לפיצוי?

לטענת התובעת, המזכיר הגיע ללשכה ודרש מהתובעת לעזוב את הלשכה, תוך שהעיר לה על צורת הישיבה שלה באופן סקסיסטי, ואמר לה "יאללה עופי מפה", ואף הטיח בפניה את הכינוי "זנזונת". התובעת פרצה בבכי ויצאה מהלשכה, כאשר הנתבע דולק אחריה וממשיך לכנותה "זנזונת". התובעת אמרה לתובע כי עליו להתבייש באופן שבו דיבר אליה, ובתגובה השיב: "סתמי את הפה, יא זנזונת".

באירוע לאחר כמה חודשים הנתבע נכנס ללשכה ודרש ממנה לעזוב את המקום, כהרגלו. התובעת ביקשה מהנתבע שיניח לה, ובתגובה שלף הנתבע את מכשיר הטלפון הנייד שלו, והחל לצלם אותה, ללא הסכמתה. התובעת דרשה מהנתבע לחדול לאלתר, ובתגובה השיב לה הנתבע: "יצאת פוטוגנית".

התובעת טענה כי הן כינויה זנזונת והן צילומה בניגוד לרצונה, מהווים כל אחד הטרדה מינית.

התובעת: הנתבע צילם אותי כדי לגרות את עצמו ולכן זה מעשה מגונה

עוד טענה התובעת כי הנתבע ביצע בה מעשה מגונה, שהוא "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". לטענתה, הנתבע צילם אותה באמצעות הטלפון הנייד שלו ובכך הצליח להשיג לחזקתו תמונות שלה, שבאמצעותן יוכל לגרות ולספק את עצמו באופן מיני.

התובעת טענה כי התנהגות הנתבע כמפורט לעיל מוגדרת כהתייחסות חוזרת המתמקדת במיניותה כאישה המהווה הטרדה מינית. לטענתה, לגבר לא היה קורא בכינוי ברוח זו, ולא היה מצלם אותו. התובעת טענה כי בפסיקה בקשר להגדרת הטרדה מינית נקבע שכינוי חיילת במילה "פרוצה" מהווה הטרדה מינית במישור הפלילי של העבירה.

התובעת: הצילום ביזה אותי ולכן מהווה הטרדה מינית

בעניין הצילום טענה התובעת כי הצילום מהווה הטרדה מינית, כי הנתבע ביזה אותה באירוע זה, התייחס אליה כאלה חפץ מופקר, הכין לעצמו "העתקים" מגופה ודמותה חרף התנגדותה, והאמירה "יצאת פוטוגנית" רק מחזקת את הביזוי.

עוד נטען כי מעדות הנתבע עצמו עלה כי הוא נוהג להטריד מינית דרך קבע ומייצר ביודעין סביבת עבודה אפופת אווירה מינית בהערותיו בעלות הקונוטציה המינית כגון: "זנזונת", "אני שם זין על המבקר", "אישה רעה ומגעילה" "מה זה, בשביל הגדלת חזה" "אין לך מלפפון" וכדומה. התובעת טענה כי יש לדחות טענת הנתבע לפיה הוא "רק מתלוצץ" עם הכפופים לו בקונוטציות מיניות, היות שהכפופים לו מהווים "קהל שבוי" ואין בכוחם להתעמת אתו ולהעמידו במקום.

לעניין סכום הפיצוי בגין ההטרדה המינית טענה התובעת כי יש להחמיר עם הנתבע כיוון שחזר על אמירתו מספר פעמים, הוא לא הביע חרטה על אמירותיו ועמד בעיקשות על דבריו הפוגעניים כלפי עובדים אחרים.

לטענת התובעת, היות שמדובר בשני מקרים של הטרדה מינית, יש להעמיד את הפיצוי על סך של 240,000 ₪, נוכח חומרת מעשיו של הנתבע אשר עולים לכדי התעמרות ולמעשים פליליים, ההשפלה העמוקה והפגיעה בכבוד האדם שגרם הנתבע לתובעת במעשיו, העובדה שהנתבע ידע שהתובעת נשואה ואם לילד, וכינה אותה זנזונת במרחב הציבורי, ובכך ייחס לה תכונות של הפקרות מינית והעובדה שהנתבע נהג לנקוט ביחס משפיל ובוטה כלפי עובדי המועצה בדרך קבע והחשיבות בהרתעתו.

הנתבע הכחיש שקרא לתובעת זנזונת וטען שזו המצאה מאוחרת של התובעת וכי "לא צילם את התובעת". לטענתו, עשה כאילו צילם אותה, על מנת לגרום לה לשוב לעבודה ולהפסיק להתבטל. וכי מדובר בדרך מקובלת והגיונית להוכיח שהעובדת לא מבצעת את עבודתה ולא נמצאת במקום עבודתה.

טענות הנתבע: זלזול במונח הטרדה מינית, דיברתי כך גם לגברים

עוד טען הנתבע כי התובעת מנצלת את החוק על מנת לנסות להתעשר בגין לשון שהיא לכל היותר בוטה, ובאופן שיש בו משום זלזול במונח הטרדה מינית. לטענתו מדובר במריבה שבה שני הצדדים נקטו בלשון בוטה, והתובעת מנצלת את מעמדה כיו"ר ועד העובדים, כדי להטיל אימה.

הנתבע טען כי אין מדובר בהטרדה מינית, כיוון שהתובעת לא ראתה את עצמה כמוטרדת מינית והתנהלותה לא נועדה כדי לברר אם הייתה הטרדה מינית, אלא כדי להשפיל את הנתבע, לערער על סמכותו המקצועית ולפגוע בו. התובעת אף לא הגדירה את הדברים כהטרדה מינית, אלא כ"מילים לא יפות", "בצורה לא מכובדת", "פוגעת ומעליבה", "מגעילה ומטונפת". עוד טען הנתבע כי לטענת התובעת, הוא דיבר כך גם לגברים, ומשכך אין מדובר בהטרדה מינית.

האם הצילום נועד לסיפוק מיני עד כדי הטרדה מינית?

בית הדין דחה את הכחשותיו של הנתבע בדבר הכינוי זנזונת. לעניין הצילום הוגשה חוות דעת מומחית של ד"ר אורית קמיר, שלדעתה: פרשנות סבירה של מעשה הצילום היא שהיה זה מעשה לשם ביזוי מיני נוסף של המתלוננת ויתכן שהנתבע צילם את התובעת כדי "להנציח" ו"להוכיח" את "היותה זנזונת". לחלופין, יתכן גם שהתכוון להשתמש בצילום כדי לגרות או לספק את עצמו מינית, כפי שלכאורה הולם הופעתה של זנזונת.

בית הדין דחה את עמדתה של אורית קמיר וקבע:

הנתבע צילם את התובעת במהלך יום עבודה. אין ספק כי יש בכך אלמנט ביזוי. אך לא הוכח כי התכוון להשתמש בצילום כדי לגרות או לספק את עצמו מינית, וכי הופעתה הייתה כשל "זנזונת". בית הדין סבור, כפי שטענה המומחית כי מדובר בהתנהלות פסולה, פוגענית, תמוהה ושאינה מתאימה במקום עבודה. אולם טענת התובעת בעניין השימוש בצילום לסיפוק הנתבע מינית או הוכחה לזולת על היותה "זנזונת" לא הוכחה והיא נדחית".

כיוון שהנתבע כינה את התובעת "זנזונת" שלוש פעמים, מדובר בהתייחסויות חוזרות המהוות הטרדה מינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית.

זנזונת – התייחסות מבזה ומשפילה ולכן הטרדה מינית

בסעיף (5) לחוק נקבע כי הטרדה מינית היא התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.

בית הדין קיבל את חוות הדעת של ד"ר אורית קמיר באשר להתבטאות זנזונת, כי התייחסות הנתבע לתובעת כ"זנזונת" היא התייחסות מבזה ומשפילה ביחס למינה ולמיניותה. התבטאות התובע לא היתה ברוח טובה, בהסכמת הנוגעים בדבר או בשפת סתרים פרטית כלשהי, ועל פי הבנת המומחית את הנסיבות, היא עולה כדי פגיעה בכל ערכיו המוגנים של החוק, דהיינו: כבוד האדם, חירותו, פרטיותו וקידום השוויון בין המינים. בנוסף, היות הנתבע בכיר מהתובעת, מחמיר את מידת הביזוי וההשפלה, וכן נוכחות אדם נוסף מעצימים עוד יותר את הפגיעה, הן בתובעת והן בערכים המוגנים של החוק.

בית הדין התבסס על הפסיקה שלפיה יצירת סביבת עבודה עוינת על ידי עיסוק במין, במיניות ובמגדר, באופן שהופך את מקום העבודה לבלתי נסבל עבור העובדת מהווה הטרדה מינית, כך: "בהקשר של עולם העבודה ובניסיון ראשוני לתאר מהי התנהגות שמהווה הטרדה מינית בעבודה הבחינה המלומדת קת'רין מקינון בין שני סוגי התנהגות:

סוג שני של הטרדה מינית נעשה בדרך של יצירת סביבת עבודה עוינת על ידי עיסוק במין, במיניות ובמגדר באופן שהופך את מקום העבודה לבלתי נסבל עבור העובדת. הטרדה מינית מסוג זה יכולה לבוא לידי ביטוי בבדיחות גסות, בהצגת תמונות פורנוגרפיות, בהערות מיניות ועוד. בית הדין הזכיר את פסק דין של בית המשפט העליון שלפיו הערות, מחמאות, בדיחות גסות, סקסיסטיות או שובניסטיות אשר יוצרות אווירה לא נעימה במקום העבודה יכולות להיחשב להטרדה מינית. עוד הובהר כי התנהגויות אלה אינן מקבלות הכשר נורמטיבי משום שנאמרו בסביבת עבודה שבה מקובלת התנהגות חופשית בתחום המין או משום שהדברים נאמרו בצחוק. ולא רק זאת אלא שהתנהגויות אלה הופכות לאסורות באופן גורף כאשר מעורבים בהם עובדים שיש ביניהם יחסי מרות.

הנתבע: אני לא בדיוק מתחנף

מעבר לכינוי התובעת "זנזונת" ולצילומה, הנתבע העיד ביחס להתנהלותו במקום העבודה כך:

"הדיבור שלי הוא לא פוליטיקלי קורקט, אני לא בדיוק מתחנף אך אני לא מדבר בלשון מינית ולא לשון בוטה.. אם מישהו או משהו אומר לי תשמע הבדיחה הזו לא מתאימה לי, זהו אני לא חוזר יותר עם אותו בן אדם על בדיחה לא במקום או על אמירה לא נאותה. לא חוזר. אם הוא לא מבין אותי באותו סגנון שאני מדבר אז אני לא מדבר בצורה כזו.

הנתבע אישר הלכה למעשה בעדותו כי משתמש בבדיחות גסות, כי משתמש בביטויים גסים, מדבר לא פוליטקלי קורקט ורק אם משהו מבקש אז הוא נמנע. בעדותו הוכיח את טענת התובעת כי הנתבע יוצר אווירה לא נעימה עם קונוטציות מיניות.

התובעת הרימה את הנטל והוכיחה הטרדה מינית, יצירת אווירה עוינת בהקשר מיני ולא רק כלפיה. שכן בהוכחות הוברר כי התובעת אינה היחידה שחשה כך לגבי התנהגות הנתבע. כך הוכח שהנתבע אמר לעובדת שביקש שיחתום לה על שיק "מה זה, בשביל הגדלת חזה" וכן אמר לעובדת "איך לך מלפפון?". אמירות אלה הינן בהקשרים של מיניות חד משמעית ולכל הפחות שלא לעניין, ובאופן לא נאות ומבזה ומשפיל.

בסיכומיו הנתבע לא הבין ולא הפנים את חומרת מעשיו, טען כי התובעת גסת רוח, המרבה להשתמש בלשון ביבים, ואינה נרתעת משיחות בעלות אופי מיני ממש.

בית הדין קיבל איפוא את התביעה בדבר הטרדה מינית וקבע כי בשים לב לכלל הנסיבות, הנתבע ישלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בגין ההטרדה המינית.

הצילום מהווה התנכלות, לא הטרדה מינית

במסגרת כתב התביעה המתוקן, עתרה התובעת להוסיף עילה זו לפיה צילום התובעת מהווה התנכלות אסורה, כטענה משפטית חלופית.

בית הדין קיבל את עמדת המומחית ד"ר אורית קמיר שלפיה:

דומני שהפרשנות הסבירה ביותר לצילום הכפוי של העובדת בידי העובד היא כמעשה של התנכלות.. מהקשר הדברים משתמע בסבירות גבוהה שהעובד צילם את העובדת כדי להפחידה ולאיים עליה שישלח את תמונתה כהוכחה להיותה "זנזונת" לגורמים שאליהם התלוננה ו/או בתפוצה רחבה כלשהי. פרשנות סבירה של הצילום מובילה למסקנה שהעובד התכוון לאותת לעובדת שהיא חשופה, שהוא יכול לפגוע בה בדרכים שונות, ושכדאי לה להיזהר ולא לדבוק בתלונתה נגדו.

התנכלות היא התנהגות אסורה על פי החוק למניעת הטרדה מינית. מדרג הענישה הפלילי בסעיפים קטנים 5(א) ו5(ב) מעיד שהיא נתפסת כחמורה יותר מאשר הטרדה מינית, וזאת מכיוון שנועדה למנוע תלונה על הטרדה ולפגוע במי שכבר נפגעה מן ההטרדה עצמה. על סמך כל האמור אני סבורה שניתן לראות בצילום הכפוי של המתלוננת בנסיבות שבהן נעשה, התנכלות אסורה על פי חוק".

התנכלות בעבודה פנים רבות לה והיא קשה להוכחה.

הנתבע מסר בעדותו כי צילם את התובעת, כיוון שאם היה מעיר לה "היא שוב תפתח את הג'ורה שלה". בכך הוכיח את טענת המומחית כי התכוון לגרום לה להבין שהוא יכול לפגוע בה בדרכים שונות ולהזהיר אותה, הנתבע אישר כי התכוון להעיר לה שוב, ועל מנת למנוע את תגובתה, צילם אותה בניגוד לרצונה. הוכח מעדותו שלו כי הנתבע לא צילם את התובעת כדי להוכיח שלא עבדה. זאת אף נוכח אמירתו בזמן אמת "יצאת פוטוגנית" אמירה שלא קשורה לתפקודה בעבודה אלא להקשר נראות פיזית והן נוכח הודאתו כי לא העביר את התמונות לאיש. חמורים הדברים עד מאד. עמדת המומחית נתמכה באמירות הנתבע עצמו ומתקבלת טענת התובעת לפיה מדובר בהתנכלות אסורה על פי החוק וכי מדובר בפגיעה שמקורה בתלונה על הטרדה מינית. בהעדר כימות התביעה בגין רכיב זה, לא מצאנו לפסוק פיצוי בגין התנכלות אסורה.

יחד עם זאת , משהא בהא תליא בקביעת סכום הפיצוי בגין ההטרדה המינית, נלקחו בחשבון נסיבות המקרה בכללותן, לרבות ההתנכלות, אולם אין לפסוק פיצוי נוסף בגין טענה חלופית זו, אשר כאמור לא כומתה.

נדחתה התביעה ברכיב לשון הרע

לטענת התובעת, הנתבע ידע כי התובעת מוכרת כאישה נשואה ואמא לילדה, מתוקף תפקידו כמנהל כוח אדם במועצה. הנתבע הוא מהדמויות הבכירות ברשות המקומית, אשר כולם סרים למרותו, ומשכך ההשפלה שהנתבע גרם לתובעת הייתה כבדה מנשוא. התובעת הפנתה לפסק דין שקבע כי כינוי אישה "פרוצה" מהווה "ייחוס של התנהגות מינית שאינה מקובלת לתובעים, והם מהווים לשון הרע מובהקת". לפיכך, טענה כי כינוי אישה "זנזונת" בפרהסיה, מהווה לשון הרע.

בית הדין קבע כי אמירה שכזו פוגעת ובפרט בפרהסיה. שמדובר באמירה ובהתנהלות שאינה תקינה בין עובדים, וודאי שלא על ידי ממונה. נקבע לעיל כי מדובר בהטרדה מינית על פי החוק.

נוכח הפסיקה לעיל בה נקבע כי על מנת שגידופים יהוו לשון הרע יש לבחון האם קורא או שומע סביר עלול לייחס לתובע את כינוי הגנאי כפשוטו והאם יש בפרסום כדי להפכו למטרה לבוז או ללעג מצד השומע. ויש לבחון בהנחה שהביטוי פוגע, את עוצמת הפגיעה, בהקשר הנתון ,התרשמנו כי שומע סביר שהיה שומע את קריאות הנתבע "זנזונת" כלפי התובעת, לא היה מייחס לה "אחת שעובדת במקצוע" כהגדרתה. התובעת מוכרת כבעלת משפחה , כיו"ר ועד ואיש לא היה מייחס לה התנהלות זו, אף לא היה בז לה נוכח מעמדה . כולם היו מבינים כי מדובר בגידוף, מגעיל ופוגע שאינו נכון כלל אמנם אך לא כדי לשון הרע.

הנתבע נסמך על טענות משפטיות ה"מנקות" את התנהלותו, דווקא לנוכח שמה הטוב של התובעת וותקה, ומעמדה בארגון , אולם יש לגנות בכל גנאי אפשרי את התבטאותו והתנהלותו, גם בוויכוח וגם בעידנה דריתחא , אף אם זו אינה עולה כדי "לשון הרע" על פי החוק. מכל מקום נוכח הפסיקה, התביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית.