פסק דין: גידופים מיניים אינם “מעשה קונדס”

בפסק הדין (27.8.18, השופט אורן שגב) נדונו השאלות הבאות: האם התובע נחשף להטרדות מיניות מצד עובד הנתבעת? האם הנתבעת פעלה בעניין בהתאם לחובתה בחוק למניעת הטרדה מינית? האם התובע פוטר בניגוד לדין בשל פגמים מהותיים שנפלו בהליך השימוע? 
מהות ההטרדה המינית שהתובע הוכיח התובע עבד כמשחיז סכינים במשך 26 שנה. בינו לבין עובד אחר בשם שי התנהלה מערכת יחסים עכורה. בית הדין קיבל את טענות התובע כי שי הטריד אותו מינית באופן הבא:

במסגרת יום העבודה אמר שי לתובע באחת ההזדמנויות: “בוא תמצוץ לי – אני אשפוך לך על הפנים”

בהזדמנות אחרת, במהלך יום העבודה, שי הוציא את איבר מינו ואמר לתובע: “בוא אני אשפוך לך על הפנים”; 

במקרה אחר במהלך יום העבודה, שי שפך שמן על גזר ואמר לתובע: “קח, תן לאשתך”; 

במהלך יום העבודה שי השאיר לתובע פתק עם גזר ובפתק כתב: “תדחוף לאשתך שתיהנה מזה מתנה ליום הולדת שלי”;

באחד המקרים, שם שי זרע שלו בתוך כוס וכתב לתובע פתק שמדובר ב”משקה אלים מגופו של שי – תבלע אותו”; 

באחת מהתקריות, לקח שי את הכובע של התובע והרטיב אותו בכדי שהתובע לא יוכל לחבוש אותו. שי גם צייר על תמונות השייכות לתובע אשר תלו בחדר העבודה שלו; 

שי כתב לתובע פתקים רבים הכוללים ניסוחים בעלי אופי מיני מטריד, בוטים אלימים, אך הבעלים של הנתבעת קרע אותם, למרות שלטענת התובע, הוא ביקש ממנו לשמור אותם.

עקב תלונת התובע, הוא הועבר לחנות אחרת ופוטר בשל סירובו לעבוד במחיצת המטריד

כשהמעסיק ביקש להעביר גם את המטריד לשם, התובע התקשה לטענתו לשאת את מסכת ההטרדות ושיתף בכך את רעייתו, אשר פנתה להנהלה. התובע הועבר לעבוד בחנות אחרת של הנתבעת. הריחוק הפיסי עשה את שלו עד שהנתבעת הודיעה לתובע שבכוונתה להעביר את שי לעבוד באותה חנות אליה הוא עצמו הועבר קודם לכן.
המעסיק סירב לפרט בשימוע מהם מחדליו הקשים של התובע התובע הודיע שאין בכוונתו לעבוד במחיצתו של שי, וזאת לאור מסכת ההטרדות, ולפיכך קיבל זימון לשימוע לפני פיטורים, בשל “התפרצויות קשות מצידו עד כדי טרור” והיעדרויות.

נציגי הנתבעת סירבו לפרט במהלך ישיבת השימוע מהם המקרים של התפרצויות אלימות. התובע עמד על כך ששי לא יעבוד במחיצתו, אך הנתבעת הודיעה לו שזו החלטתה הניהולית. בנסיבות שנוצרו, טען, לא נותרה לו ברירה אלא להודיע שהוא מסכים להצעה שהוצעה לו להתפטר ולקבל את כל הזכויות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו. התביעה הוגשה בגין ההטרדה המינית ובגין השימוע הלקוי.

הנתבעת להגנתה: המטריד ענה לפרובוקציות של התובע, זה היה מעשה קונדס

בית הדין דחה את טענות הנתבעת כי התובע הקניט והטריד את שי, וזה בתגובה, בשעת כעס ובתגובה ספונטנית לפרובוקציות של התובע, שהוציא את שי משלוותו, מילא שקית קטנה בדבק והניח אותה בתוך מגש סכינים כשליד השקית הניח גזר, תוך שהוא רושם לתובע “במקרה הצורך שבור והשתמש”. הכוונה הייתה, לדבריו, שהתובע ירגיע את עצמו.

עוד טענה הנתבעת: שי הוא “איש משפחה למופת, אב לילדים, ללא נטיות מיניות כלשהן כלפי גברים, וביצע את מעשה הקונדס האמור בתגובה להטרדות מצד התובע ובשעת כעס, מתוך מטרה לגרום לתובע להפסיק את הטרדותיו. הן הנתבעת והן שי לא ראו באותן התבטאויות חריגות של התובע הנ”ל כהטרדה מינית, אלא כחלק מהקללות, הגידופים וההטרדות הבלתי פוסקות מצד התובע”.

בית הדין: עדות התובע אמינה, הוא לא ניסה להעצים את אירועי ההטרדה המינית

בית הדין קבע כי עדותו של התובע היתה סדורה וכנה, ותשובותיו ניתנו באופן ספונטני מבלי לנסות להאדיר או להעצים את האירועים שתוארו על ידו בכתב התביעה ובתצהיר. בחקירתו, השיב בצורה פשוטה וישירה ונוצר הרושם שהמעמד, בו נאלץ לשוב ולתאר את האירועים שחווה, היה לו קשה. התובע שב בעדותו על אותם פרטים בדיוק שעליהם העיד בתצהירו, ולא היסס להשיב בכנות כי למעשה לא ראה את שי שולף את איבר מינו, כי אם רק שולח יד לרוכסן מכנסיו על מנת לעשות כן.

טענות המעסיקה חסרות בסיס, מקוממות, “לא פחות מאנכרוניסטיות”

הנחותיה ותובנותיה של הנתבעת ביחס לאופן שבו אדם שהותקף מינית אמור להתנהג, נדחו בהיותן חסרות כל בסיס ובהיותן לא פחות מאנכרוניסטיות. להלן מספר דוגמאות נבחרות מסיכומיה של הנתבעת.

בית הדין: לכל נפגע מבנה אישיות ודרך התמודדות והשיח אינו צריך לעסוק בשאלה מהו הפרופיל הרצוי של נפגע

בית הדין: הגיעה העת לשרש את השיח על “דרך נכונה”, “רצויה”, או “מקובלת” להתמודדות של נפגעי הטרדה מינית. לכל נפגע מבנה אישיות ודרך התמודדות משלו והשיח אינו צריך לעסוק בשאלה מהו הפרופיל הרצוי של נפגע.

החלטתו של התובע להתלונן רק בפני מעסיקו ולא להגיש תלונה למשטרת ישראל, כמו גם העובדה שלא צעק ולא שיתף את כל הסובבים אותו בחוויה שעבר, אינם יכולים לעמוד לו לרועץ ולאיין את גרסתו. העובדה שהגיב כפי שהגיב לסיטואציה אליה נקלע, לא צריכה לעלות בקנה אחד עם ציפיותיה של הנתבעת ביחס למהי התגובה הראויה של אדם שחווה הטרדה מינית במקום העבודה.

גידופים, קללות, הצקות והתעמרות אינם מעשה קונדס

לטענת הנתבעת, שי הוא איש משפחה למופת, אב לילדים, ללא נטיות מיניות כלשהן כלפי גברים, וביצע את מעשה הקונדס האמור בתגובה להטרדות מצד התובע ובשעת כעס, מתוך מטרה לגרום לתובע להפסיק את הטרדותיו.
נדחתה טענת הנתבעת כי האירוע עם הגזר, אינו יותר מאשר מעשה קונדס שארע על רקע האווירה המתוחה ששררה בין התובע לבין שי. תיאור המעשה אינו הולם את המונח “מעשה קונדס” במקום העבודה, שבו הנתבעת הקפידה לעשות שימוש מוגבר בכתבי טענותיה.

הטרדה מינית יכולה ללבוש צורות שונות, וגם יצירת אווירה מטרידה במקום העבודה על ידי שימוש חוזר ונשנה באמירות בעלות אופי או גוון מיני, ובוודאי בעשיית מעשים של ממש, כפי שהוכח במקרה שלפנינו, תיחשב כהטרדה מינית שמעכירה את סביבת העבודה ופוגעת בכבודם של יתר העובדים.

פסק הדין: בניגוד לטענת הנתבעת, אין צורך להוכיח כי למטריד היתה כוונה מינית, אין רלוונטיות לנטיותיו המיניות

גם לא לעובדה שהוא איש משפחה למופת, או לא.
כשהתובע דיבר בשימוע על הטרדה מינית היפנו אותו להגיש תביעה והנתבעת לא פתחה בבירור. בשל אילוצי הנתבעת ושיקוליה העסקיים, היא החליטה מקץ שנתיים ימים להעביר גם את שי לחנות בה עבד התובע, והחלטה זו היא שיצרה את המשבר לאור סירובו של התובע לעבוד במחיצתו של שי. היה על הנתבעת ומנהליה לבחון בקפידה מה עשויות להיות ההשלכות של צעד שכזה מבחינת התובע, גם אם מדובר בצעד מתחייב מבחינה עסקית.

מקום העבודה פטר את עצמו מבירור הטרדה מינית לפי החוק

הנתבעת עשתה הפרדה אך פטרה את עצמה בבירור, מה שגרם לסיום יחסי העבודה. תלונותיו הקשות של התובע, לא קיבלו כל מענה. מכאן, למעשה נוצרה זיקה הדוקה בין המחדל באופן בו התנהל השימוע, לבין המחדל שנוצר עקב הטיפול בתלונותיו של התובע על אודות הטרדה מינית.
הנתבעת החליטה להציע פתרון פרקטי של סיום יחסי העבודה עם התובע ותשלום כל זכויותיו ובכך פטרה עצמה מהצורך לקיים בירור בתלונותיו של התובע. בירור שלא נעשה בזמן אמת, כשנתיים קודם לכן, בשל הפתרון הפרקטי שנמצא להעביר את התובע לעבוד בחנות אחרת. התוצאה שהתקבלה לבסוף, היא כי מחדלה של הנתבעת לרדת לשורש העניין, הוביל לסיום מערכת יחסי עבודה ארוכה מאוד, שלא בטובת התובע.

הנתבעת לא נהגה בהתאם לחובותיה בדין בכל הקשור לבירור תלונתו על אודות הטרדה מינית ולטיפול בה. התעקשותו המובנת של התובע שלא לעבוד במחיצתו של שי, ואופן התנהלותה של הנתבעת בנוגע לתלונות על הטרדה מינית במסגרת הליך השימוע הפגום, שלובים זה בזה ומזינים זה את האחר.

בשימוע היתה צריכה הנתבעת להביא פירוט של הטענות

הנתבעת כשלה כשלא הביאה דוגמא לטענות החמורות נגד התובע. לאור חומרת הטענות שהופנו כלפיו, היה התובע זכאי לקבל מהנתבעת פירוט של כל אותם מעשים ומחדלים, על מנת שיוכל להתגונן כראוי, לרבות דוגמאות קונקרטיות להתנהגות החמורה שיוחסה לו, תאריכים, פירוט אירועים ספציפיים ותלונות שהוגשו בעניין. כך גם לגבי הטענה על היעדרויותיו הרבות לכאורה, שהובילו לשיבוש העבודה בנתבעת, כטענתה בזימון לשימוע.

הליך השימוע לא נועד כדי שהעובד המועמד לפיטורים יחקור בחקירת שתי וערב את מעסיקו. יחד עם זאת, המעסיק לא יכול לצאת ידי חובתו בהפרחת טענות לאוויר, מבלי להציג בפני העובד שכנגדו הן מוטחות, דוגמאות קונקרטיות ואסמכתאות בכתב, ככל שקיימות, כמו למשל, יומן נוכחות כדי לבסס את הטענה בדבר היעדרויות רבות שגורמות לשיבוש העבודה.
ככל שהטענות חמורות יותר, כן עולה החשיבות של הפירוט שאליו נדרש המעסיק להיכנס, שאם לא כן, עניין לנו בהליך טקסי וריק מתוכן, שנעשה כדי לצאת ידי חובה. הדברים מקבלים משנה חשיבות לא רק לנוכח חומרת הטענות, אלא גם לנוכח העובדה שמדובר בעובד שעבד כל חייו הבוגרים באותו מקום עבודה, וסה”כ כ- 26 שנה!

לנוכח טענות על הטרדה מינית, היתה הנתבעת חייבת לקבל החלטה מושכלת לאחר בדיקת כל הטענות

אין חולק שהמעסיק רשאי לנהל את עסקו כמיטב הבנתו והכרתו. זוהי הפררוגטיבה הניהולית שלו, שעליה אין צורך להכביר מילים. אלא שלנוכח טענות על הטרדה מינית, היתה הנתבעת חייבת לבצע בדיקה עניינית ורק אחרי קבלת גרסתם המלאה של התובע ושל שי, לקבל החלטה מושכלת בנוגע להמשך עבודתם של השניים זה במחיצתו של האחר.

ותק של 26 שנה – שיקול בסכום הפיצוי לתובע, חובה מוסרית לעובד ותיק

שיקול נוסף שנלקח בחשבון במסגרת קביעת הפיצוי הראוי הוא תקופת עבודתו הארוכה מאוד של התובע אצל הנתבעת.
בית הדין על חובה מוסרית לעובד ותיק:
מן הראוי היה שהנתבעת תנהג אחרת עם עובד שהקדיש את כל חייו הבוגרים לעבודה בשירותה. ההצעה כי העסקתו תסתיים וכי הוא יקבל את כל הזכויות המגיעות לו, אין בה די. מדובר בהצעה שהינה בבחינת המינימום הנדרש בנסיבות העניין. חובתה של הנתבעת לנהוג עמו אחרת בכל הקשור למתן זכות הטיעון מחד גיסא ולבירור טענותיו בדבר הטרדה מינית, מאידך גיסא, נגזרת לא רק מהוראות הדין והפסיקה, אלא גם מחובתה המוסרית כלפי עובד כה ותיק.

הפיצוי על אי קיום שימוע תקין: מכפלה של משכורתו החודשית של התובע ב- 12 חודשים

לפיכך, נפסק לתובע בגין אי עריכת שימוע כדין מלוא הפיצוי שתבע בגין רכיב זה בסך של 172,728 ₪. וכן 60,000 שקל פיצוי ללא הוכחת נזק לפי החוק למניעת הטרדה מינית.

החברה הגישה ערעור לבית הדין הארצי

בית הדין הארצי עיכב תשלום חלק מסכום פסק הדין הנתבעת הגישה בתיק זה ערעור לבית הדין הארצי וכן בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בית הדין הארצי החליט (21/10/2018) לעכב את פסק הדין בכל הנוגע לסכום הפיצוי העולה על 75,000 שקל. בית הדין הארצי נימק את החלטתו בכך שטענות המעסיקה ובכלל זה שאלה הנוגעת לאחריותה כמעסיק, בכל הנוגע לאחריותה לעוולות של הטרדה מינית מקום שלכאורה טופלה התלונה בעבר, ראויות לבירור.

כמו כן, נקבע בבית הדין הארצי, מתעוררות מספר שאלות הראויות להיבחן שלא ניתן לומר כי קלוש סיכוין להיות מוכרעות לטובת המעסיקה. בנוסף, אכן, פסיקת הפיצוי מבוססת על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ובאלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. אולם, שיעור הפיצוי הוא עניין הנתון לשיקול דעת, ובית הדין הארצי לא שוכנע שסיכויי הערעור משוללי כל יסוד.