“גרסה מתפתחת אופיינת לנפגעי עבירות מין. יש לשרש את השיח על ‘דרך נכונה’, ‘רצויה’ או ‘מקובלת’ להתמודד עם פגיעה מינית. לכל נפגע מבנה אישיות משלו. איש איש ותגובתו”.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק 40,000 שקל פיצוי לעובדת סיעודית זרה מסרי לנקה, שטענה להטרדה מינית מצד בעלה של האשה שבה טיפלה (פסק דין מיום 30.11.15). התביעה הוגשה לפני התיקון לחוק למניעת הטרדה מינית שהעלה את סכום הפיצוי העונשי ללא הוכחת נזק ל-120,000 שקל.
לטענת העובדת הנתבע 2 (מר צ. ), ניצל את שעות הבוקר בהן אשתו עדיין ישנה כדי לגעת בה במקומות אינטימיים “כשבכל פעם הוא מנסה באופן נחרץ יותר, וכן נוגע במקומות באופן חצוף יותר” “היו פעמים, בהן נהג הנתבע לגרור את התובעת לחדר בתו, שלא שהתה בבית באותה עת”. התובעת טענה כי בכל פעם שהתלוננה בפני האשה על מעשיו של בעלה ודרשה שלא להישאר עמו לבד בבית, נפלו תלונותיה על אוזניים ערלות.
כותבת האתר, עו”ד מיה צחור, יותר מ-25 שנות ניסיון בדיני עבודה, הטרדות מיניות בעבודה, ייעוץ משפטי וייצוג, גישור, בירור הטרדה מינית במקומות עבודה.
לפניות
קיראו עוד באתר עו"ד מיה צחור:
לשיא הגיעו הדברים כאשר מר צ. תקף אותה, “נגע בה באברים מוצנעים, משך אותה, גרר אותה וניסה להטיח את גופה על מיטה בחדר בתו”. התובעת הייתה חלשה והרגישה כי אינה יכולה עוד לשאת את “משאו הכבד של היחס הפוגעני והקשה של הנתבעים, ושל הנתבע בייחוד, וכשסירבה לקבל את התנהגותו של הנתבע, אמר לה זה כי “אם לא תהיה אתו, שתארוז את דבריה ותצא”” ואכן התובעת פעלה כך ועזבה את הבית.
הנתבעים: העובדת עזבה כי לא רצתה לנקות, לא בגלל הטרדה מינית. לטענת הנתבעים, מר צ. ביקש מהתובעת לנקות את השירותים והעיר לה על רמת הנקיון ובתגובה היא אמרה “לא רוצה עבודה”, לקחה את חפציה ויצאה מהבית ביחד עם בעלה אשר היה עמה בדירה באותה עת.
בית הדין לא קיבל את הגרסה הזאת וקבע כי האמין לתובעת. בהתחשב בכלל הראיות שהוצגו בפנינו, לא סבירה בעינינו הטענה כי התובעת החליטה לנטוש את מקום העבודה, שלדברי הגב’ צ. היה לה כבית, בעקבות הערה על האופן בו ניקתה את השירותים.
הנתבעים: התובעת לא התלוננה על הטרדה מינית לחברת התיווך, וגם לא העלתה את הטענה במכתב של קו לעובד. לא רק שחברת התיווך דרשה בשם העובדת רק תשלום לביטוח בריאות, אלא שגם בשני מכתבים של קו לעובד נדרשו זכויות כספיות שונות של העובדת ולא היה בהם כל אזכור למעשי הטרדה מינית .
בית הדין: אין בידינו לקבל את טענת הנתבעים כי העובדה שהתובעת לא דיווחה על מעשי ההטרדה המינית לחברת קרן אור ולעמותת קו לעובד, מעידה כי בדתה את העניין מלבה.
לשאלת בית הדין מדוע לא עזבה לאחר שבמשך 5 חודשים לא קיבלה שכר עבודה וגם הוטרדה, השיבה “אם הייתי עוזבת לא הייתי מקבלת את השכר של כמה החודשים. אני הייתי צריכה את הכסף הזה. בגלל שאני אישה אני צריכה לוותר או להתפשר?”
בנוסף, התובעת העידה כי מר צ. הטיל עליה מורא לבל תתלונן כי יש לו חברים במשטרה.
הנתבעים: התיק במשטרה נסגר מחוסר אשמה בשל גרסאות סותרות.
בית הדין: מקריאת שתי הגרסאות שמסרה התובעת במשטרה עולה גרסה אחידה, לפיה התובע נגע בגופה של התובעת במספר הזדמנויות, בין היתר, במקומות אינטימיים וכי ניסה שוב ושוב לשכנע אותה לקיים עמו יחסי מין. הבדלי הגרסאות לכאורה אינם יותר מאשר הבדלים זניחים ולא משמעותיים, שניתן לייחסם לסערת הרגשות בה הייתה התובעת שרויה בזמן מתן גרסתה.
בית הדין: כבישת התלונה או מסירתה באיחור לא סותרת את מהימנותה, מובלעת ראייתית
התופעה של כבישת התלונה בעבירות מין, ובכלל זה מעשי הטרדה מינית במסגרת העבודה, אינה נדירה, ולעניין זה הסברים אפשריים מסוגים שונים. […] המשך קריאה על כבישת תלונה על הטרדה מינית.מנעד רחב של תגובות למעשי הטרדה מינית במקום עבודה
בית הדין ציטט מהספרות המקצועית כי בהתאם, קיים מנעד רחב של תגובות למעשי הטרדה מינית במקום עבודה. לעיתים יבחר המוטרד להתעלם או להתייחס לעניין בצורה מבודחת בתקווה שמדובר בתופעה חולפת שאין להאדיר אותה; לעיתים יביע דחייה מנומסת ולעיתים ייטוש את מקום העבודה.
אובדן שליטה במקרים חמורים של הטרדה מינית
ככל שמעשי ההטרדה המינית מתגברים ונעשים בוטים יותר, כן גוברת תחושת אובדן השליטה אצל המוטרד. המוטרד חש שהוא לכוד בין רצונו לשמור על מקום עבודתו לבין הסבל והמצוקה שהמעשים מסבים לו. המחקרים מרבים לדבר על מעין תחושת “שיתוק”, שבין היתר, באה לידי ביטוי בהימנעות מפנייה לממונים במקום העבודה בבקשת עזרה.
גרסה מתפתחת אופיינית לנפגעי הטרדה מינית
גרסה מתפתחת אופיינית לנפגעי הטרדה מינית. בית הדין המשיך וציטט ממחקרים שנעשו בקרב עובדים שנחשפו להטרדות מיניות במקום העבודה ושמהם עולה […]המשך קריאה על גרסה מתפתחת.
סירוב להצעות מיניות מעמיד בסכנה את טובות ההנאה
סירוב להצעות מיניות או הבעת התנגדות למעשים מיניים מעמידה בסכנה את טובות ההנאה שהוענקו למוטרד. חיי היום יום של המוטרד, טוענת ד”ר זליגמן, הופכים להיות מושפעים באופן ישיר מיכולתו לרצות את המטריד עד שבהדרגה הוא מאבד את האמון שלו בעצמו וביכולתו לפעול ולשנות את גורלו.
הדימוי העצמי של המוטרד כה נמוך עד כי גם אחרי שהוא משתחרר מקרבתו אל המטריד ומהשפעתו הישירה עליו, למשל, אחרי שמערכת יחסי העבודה באה אל קיצה, הוא לעיתים קרובות ממשיך להרגיש את תלותו בו באופן מוחשי ומבקש ממנו הכרה, זאת בניסיון להחזיר את תחושת השליטה לידיו.
התובעת חששה שלא תקבל שכר ולכן הבליגה
במקרה דנן, התובעת העידה כי חששה שלא תקבל את שכרה ולכן נאלצה להבליג על מעשי הטרדה מינית להם היתה חשופה כשאלה כללו “רק” אמירות בעלות אופי מיני ונגיעות מזדמנות בגופה. למעשה, אירוע התקיפה המינית האחרון היה הקש ששבר את גב הגמל.
מכאן, שאין לתמוה שהתובעת השתהתה עם הגשת התלונה כשבוע ימים לאחר שנטשה את מקום העבודה.
האם ניתן להסיק מהאמור לעיל, כדברי הנתבעים, כי התובעת בדתה את הסיפור מלבה? אנו סבורים כי התשובה לכך שלילית, נכתב בפסק הדין.
אין פרופיל אופייני של מותקף
ד”ר זליגמן במאמרה גורסת כי אין פרופיל אופייני של מותקף, כי אם פרופיל של תוקף. כל אדם יכול למצוא עצמו, בנסיבות המתאימות, נקלע לסיטואציה דומה ולמצוא עצמו מתנהג באופן שונה מהמצופה ממנו כאדם בן-חורין. יש לשרש את השיח על “דרך נכונה”, “רצויה” או “מקובלת” להתמודד עם פגיעה מינית מסוג כלשהו ולעיתים קרובות נפגעי עבירה ממשיכים לשמור על קשר עם הפוגע. לכל נפגע מבנה אישיות משלו ואין נפגע אחד כהרי כנפגע אחר. איש איש ותגובתו. איש איש ודרכו להתמודד עם הפגיעה ועם השלכותיה.
על טענת הנתבעים כי זו מתלוננת סדרתית
הנתבעים טענו כי זו מתלוננת סדרתית ואין זו הפעם הראשונה שהתובעת מתלוננת על יחס משפיל, מניעת זכויות סוציאליות ועל הטרדה מינית. מעדותה עלה כי קודם להעסקתה אצל הנתבעים הועסקה במשך שנתיים אצל מעסיקים שונים, וגם אז טענה כי הותקפה מינית על ידי חמישה גברים נוספים. הנתבעים טענו לבעיה נפשית.
בית הדין קבע כי הוא דוחה בשתי ידיים את טענת הנתבעים כי התובעת מתלוננת סדרתית על הטרדות מיניות. אין בעובדה שאדם כבר חווה לדבריו הטרדות מיניות, כדי לאיין תלונה על הטרדה עכשווית.