יותר מ-25 שנות ניסיון בדיני עבודה, הטרדה מינית בעבודה, אפליה.

פיטורי אישה בהריון לפני 6 חודשים

599ec1461305e 281x300 1 (1)

תוכן עניינים

לפניכם שלושה פסקי דין שבהם ייצגתי עובדות בתביעות אפליה והן זכו לפיצוי כספי משמעותי על פיטורים פסולים עקב ההריון, לפני שמלאו ששה חודשים לעבודתן.

תובעת שייצגתי זכתה בפסק דין תקדימי על אפליה בגלל ההריון

בתמצית:

בעיקרון פיטורי עובדת בהריון מצריכים היתר ממשרד העבודה רק לאחר חצי שנה בעבודה. אבל אם המעסיק מפטר אישה בהריון בגלל ההריון, או כי לא סיפרה לו על ההריון, זו אפליה פסולה בגלל הריון ו/או בגלל הורות.

עצם העובדה שהמעסיק מיהר לפטר כדי לעקוף את חוק עבודת נשים ולא לבקש היתר לפיטורים, זו אפליה פסולה. כך נקבע בפסק הדין התקדימי שבו ייצגתי את העובדת שפוטרה כמה ימים לפני ששה חודשים.

פסק הדין הראשון, פסק הדין בעניין מרגלית אפלבוים – ניצה הולצמן, הוא פסק דין תקדימי של בית הדין הארצי לעבודה, היה זה אחד מהתיקים הראשונים שלקחתי לייצוג כעורכת דין צעירה, ובהריון, בשנת 1996. עד אז היה ידוע שאחרי ששה חודשים בעבודה אסור לפטר וצריך היתר של משרד העבודה והרווחה. אבל מה עושים כאשר מעסיקה אומרת באופן בוטה ישיר וחד לעובדת שלה לא מתאים לי להעסיק אשה בהריון כי זה עושה לי צרות? ככה התחיל התיק. העובדת נשלחה על ידי להקליט ועם זה היגשנו תביעה. כמובן שבשלב כתבי הטענות איש לא ידע שיש הקלטה חותכת כל כך על הסיבות המקוממות לפיטורים. אז בכתב ההגנה טענה המעסיקה שלל סיבות לפיטורים. הריון לא היה אחת הסיבות, מה פתאום, הוכחש מכל וכל.
התביעה התנהלה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב והיגשתי ערעור על גובה הפיצוי הנמוך שנפסק. בית הדין האזורי קבע חודשיים פיצוי.
בית הדין הארצי פסק לראשונה בפסק דין תקדימי שפיטורים מחמת הורות הם אפליה, ושניסיון מעסיק למהר ולפטר וכך לעקוף את חוק עבודת נשים ולא לפני שתחלוף חצי שנה ויזדקק להיתר, מהווה חוסר תום לב ומשום כך זכאית העובדת לפיצוי כספי.
פסקי דין קבעו כי פיטורי אשה העובדת תקופה הקצרה מששה חודשים, בגלל הריונה, הם פיטורים מפלים ולכן נוגדים את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בפסקי דין אלו נפסק פיצוי כספי לתובעת. מומלץ במקרים אלה לקבל ייעוץ משפטי על מנת לבחון את הסיבה לפיטורים, דרכי ההוכחה וסיכויי התביעה.
הנה הדברים שאמרה המעסיקה ניצה הולצמן לעובדת מרגלית אפלבוים שפוטרה בהריון. המעסיקה אמרה לעובדת בזמן אמיתי למה היא מפטרת אותה. מסוג הדברים שמאוד קשה להוכיח, כי בדרך כלל מעסיקים לא אומרים זאת במפורש, או שאומרים אבל אין לידנו מכשיר הקלטה. במקרה הזה העובדת הקליטה את המעסיקה. הדברים שהיא אמרה לה מופיעים בציטטות הבאות, מילה במילה:

" 9 חודשים אני אוכלת לוקשים"

"את יושבת ומדברת אתי פה על ההריון, ודקה אחרי זה בלי טקט אפילו הכי קטן בעולם, את  מבקשת ממני העלאה במשכורת, את לא מתביישת? אני לא רציתי לפטר אותך בכלל. אמרתי לך מראש שאני מאוד חיבבתי אותך ומאוד היה לי נעים לעבוד אתך. ואני  לא, באמת לא..את זה לך. אני אבל לא מוכנה לקחת מישהו לעבודה איתי, שאני ארגיש מרומה. וככה אני מרגישה. אז אני בונה עליך אני סומכת עליך וטראח, לא מספיקים 3 - 4 חודשים לעבור, וסיפור חדש מתחיל. ובנוסף לכל, אמנם את כאילו לא אשמה.. עוד מעט אני אהפוך לגננת.  אני עכשיו רואה 9 חודשים אני אוכלת לוקשים. זה היה ברור לי לגמרי שכל יום שני וחמישי יופיעו לי אישורים רפואיים..לא היה עולה על דעתי לפטר אותך, לא שום דבר. זה חבל מאוד, אני טוב מאוד הערכתי את העבודה שלך, אני אהבתי מאוד לעבוד אתך, אני מאוד חבל לי שכל הסיפור הזה קרה ככה, כי אני לא רציתי שהוא יקרה ככה. אני עשיתי את הצעד הזה מהר, כדי שלא תוכלי להגיד לי שאני לא יכולה לפטר אותך או לא, זה הכל.  אמרתי לך את זה מראש, כשישבת פה, ואמרתי לך שאני לא רואה הריון כמחלה. אמרתי לך את זה. למרות שזה הרגיז אותי מוות כי את באת והתחייבת על משהו. אז בסדר, לא עמדת בהתחייבות שלך, ואני צריכה עכשיו לסמוך עלייך על כל הדברים האחרים. תארי לך מחר את באה אליי, ותגידי לי ככה, 'יש לי שמירת הריון שבועיים', ואחרי זה תחזרי ו'יש לי עוד שמירת הריון. את יודעת מה שהולך פה במשרד שלא לקחתי מישהו אחר? כולנו פה נקרעים, למה אני צריכה להיקרע ככה? למה אני צריכה להיקרע?"

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור שהיגשתי על גובה הפיצוי וקבע: עצם ההזדרזות לפטר אפליה בפני עצמה.
רצונה הברור והמוכח של המעבידה לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים, שהביא אותה לפטר את העובדת ימים ספורים לפני מלאת שישה חודשים להעסקתה, הוא בבחינת קיום חוזה העבודה שלא בתום לב והפליה אסורה ופסולה.
אפליה מחמת הורות, האסורה בחוק, כוללת גם הריון, כלומר: ההורות מתחילה עם כניסת האשה להריון.
על אף שחוק שוויון הזדמנויות לא חל במקום שבו עובדים פחות משישה עובדים, אסור להפלות אשה בגלל מינה או הורותה.
גובה הפיצוי שעל המעבידה לשלם למערערת בגין הפרת חוזה העבודה, יהא בו כדי להלום את הפגיעה החמורה שנפגעה, דהיינו השכר שאמור היה להשתלם מיום הפיטורים ועד ליום הלידה בתוספת דמי הלידה שלא שולמו בשל הפיטורים.
עצם ההזדרזות לפטר לפני חצי שנה על מנת לעקוף את חוק עבודת נשים ולא לבקש היתר לפיטורים – זו אפליה בפני עצמה.

עמוד זה מוקדש לזיכרו של אבא שלי,
יוסף ג'ו כהן ז"ל.

בתיק שייצגתי: 91,000 שקל לעובדת על פיטורין בהריון כמה ימים לפני חצי שנה

פסק הדין ענבל הראל נגד גלובל ישראל טקניון צרעה מגנלי
91,000 שקל נפסקו לעובדת שהריונה היווה שיקול מכריע בפיטוריה בחופשת מחלה, יומיים לאחר שהודיעה על הריונה. המנהל הודה בחקירה הנגדית בבית הדין כי פעל במהירות לפטר אותה, כדי לסיים את הפיטורים בטרם תשלים התובעת ששה חודשים בעבודה.
לפסק הדין
בית הדין: בתקופת המחלה בהריון חל איסור לזמן עובדת לשימוע
התובעת זומנה לשימוע בעת שהייתה בחופשת מחלה. לפי חוק דמי מחלה, מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה, במהלך תקופת זכאותו לדמי מחלה. בית הדין קבע כי הפרשנות הראויה לחוק זה היא כי בתקופת המחלה חל איסור אף על זימון התובעת לשימוע.

"לטעמנו יש לבצע את הליך השימוע כולו בעת שהעובד נמצא במקום עבודתו. יש לראות את הליך השימוע כולו כיחידה אחרת, ואת העובד כזכאי לעבור את מלוא ההליך כאשר הוא כשיר לעבודה ולאחר מכן כשיר אף לחפש עבודה. 

בנוסף, הסיבה בגינה זימנה הנתבעת את התובעת לשימוע בעת שהיא בחופשת מחלה, ולא המתינה ארבעה ימים עד לשובה של התובעת לעבודתה, היה אותו מירוץ אחרי הזמן שנבע מרצונה של הנתבעת למנוע את תחולתו של חוק עבודת נשים, דבר שיש בו חוסר תום לב, ועל כן אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעת ויתרה על זכותה לשימוע".

בית הדין פסק ברכיב זה פיצוי בשווי חודש עבודה של 8,000 שקל לטובת התובעת, על העדר השימוע בלבד.

אז כמה הפיצוי?

בית הדין פסק לטובת התובעת פיצוי בשווי הפסד שכר בתקופה המוגנת בניכוי כספים שהתובעת הרוויחה בעבודה שמצאה. כן פסק לה פיצוי על נזק לא ממוני בסכום של 25,000 שקל ו-15,000 שקל הוצאות משפט.

בתיק שייצגתי: 12 משכורות לעובדת שפוטרה בהריון לפני חצי שנה בעבודה

 העובדת שייצגתי בתיק הזה פוטרה מהעבודה במכתב שנשלח לביתה כשהיא בחופשת מחלה עקב ההריון, ללא שימוע. העובדת זומנה לשימוע בתקופת המחלה אבל היא היתה מאושפזת ולא יכלה להתייצב. בכתב התביעה טענה העובדת כי הליך הפיטורים המהיר, בחופשת המחלה, ללא שימוע ובשליחת שליחים לביתה בתקופת המחלה, לא נועד אלא להזדרז לפטרה כדי לעקוף את חוק עבודת נשים ובו הגנה על פיטורי התובעת כשהיא בהריון לאחר ששה חודשי עבודה.
התובעת טענה כי המעסיק היה שבע רצון מעבודתה וטענותיו על על תפקוד לקוי הועלו לראשונה לאחר הודעתה על ההריון, ללא בסיס. בדיון המעסיק טען כי העובדת פוטרה בשל התעלמותה מפניות המעסיק להמציא אישורי מחלה כאשר היתה מאושפזת בזמן ההריון. 
המעסיק ביקש מהעובדת לשלוח לו אישורי מחלה בפקס, ובהיעדר מכשיר פקס, כאשר העובדת פנתה למעסיק לתאם שליחה באופן אחר, המעסיק לטענתה "סינן" אותה. בזמן הדיון קיבלו הצדדים את הצעת בית הדין לעבודה לפסוק לפשרה, ופסק הדין קבע לעובדת פיצוי של 45,000 שקל, שהם בערך 12 משכורות.