עובדים ועובדות המתלוננים על הטרדה מינית בעבודה מבקשים לתבוע פיצוי כספי על ההטרדה המינית עצמה ועל הנזק שנגרם להם. למשל: נזק נפשי, נזק השתכרותי. אם מדובר בתביעה כספית על הטרדה מינית במקום העבודה, אפשר לכאורה לתבוע גם את המטריד עצמו על ההטרדה המינית , וגם את מקום העבודה. לאחרונה קבע בית הדין לעבודה כי כאשר תובעים את המעסיק, מקום העבודה, יש להגיש תביעה גם נגד המטריד, גם אם מקום העבודה הוא זה שנתבע לפצות.
אם מדובר במטריד שאין בידיו אמצעים, פעמים רבות הנפגעת תבקש ממקום העבודה פיצוי כספי, שכן האירוע קרה במסגרת העבודה.
פוסטים על חובות מעסיק בירור הטרדה מינית
האם אפשר להגיש תביעה נגד מקום העבודה בכל מקרה של הטרדה מינית?
לפי החוק למניעת הטרדה מינית, המעסיק יהיה אחראי לעוולה אזרחית של הטרדה מינית או התנכלות, שעשה עובדו, או ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, במסגרת יחסי העבודה – רק אם לא מילא חובותיו לפי החוק למניעת הטרדה מינית. כלומר, אם המעסיק עמד בכל דרישות החוק למניעת הטרדה מינית, עילת התביעה נגדו תהיה חלשה, אם בכלל.
ומהן אותן חובות המוטלות על מעסיק במקרה של הטרדה מינית?
מניעת הטרדה מינית
לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות, ובין היתר: לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה בשל הטרדה מינית או התנכלות ולבירור התלונה.
לקבוע אחראי.
להביא לידיעת העובדים את דבר איסור ההטרדה,
לפרסם תקנון.
טיפול בהטרדה מינית
לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית או התנכלות שידע עליהם, ולעשות כל שביכולתו למנוע את הישנות המעשים ולתקן את הפגיעה שנגרמה עקב ההטרדה או התנכלות.
לקבל את התלונה.
ליידע את המתלונן/ת על אופן הטיפול בהטרדה
לברר את התלונה, תוך שמיעת כל הגורמים הנוגעים ביעילות וללא דיחוי.
לדאוג שהמתלונן לא ייפגע במהלך הבירור.
להגיש סיכום ממצאיו למעסיק.
לפעול להפסקת ההטרדה המינית ולמנוע הישנותה.
מעסיק הרוצה להסיר את נטל האחריות להטרדה מינית שביצע עובדו או ממונה מטעמו, נדרש להוכיח שקיים את חובתו על פי החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות, לפעול באופן יעיל למניעה ובטיפול של מקרי הטרדה מינית.
לסיכום: רק אם המעסיק הפר את החוק למניעת הטרדה מינית ואת התקנות למניעת הטרדה מינית, יש נגדו עילת תביעה על הטרדה מינית במקום העבודה.
מרפאת שיניים חויבה לשלם בעבור ההטרדה המינית שביצע רופא כי לא קיימה חובותיה
בפסק דין שניתן נגד רופא שיניים בגין הטרדות מיניות שביצע כלפי מנהלת המרפאה הוגשה תביעה גם נגד החברה המעסיקה. הנתבעת החברה המעסיקה טענה להגנתה כי היא “לא פעלה למניעת מקרי הטרדה מינית, משום שאלו לא קרו (ואם קרו הרי זו היתה העובדת שהטרידה את הרופא לפני ואחרי האירועים הנטענים). העובדת התלוננה על ההטרדות רק לאחר שנתפסה בקלקלתה בבחינת הקם להורגך השכם להורגו”
כותבת האתר, עו”ד מיה צחור, יותר מ-25 שנות ניסיון בדיני עבודה, הטרדה מינית בעבודה, ייעוץ משפטי וייצוג, גישור. ממונה חיצונית בבירורי הטרדה מינית במקומות עבודה.
לפניות
מטענה זו הסיק בית הדין כי הנתבעת מודה שלא קיימה את חובותיה בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית והיא אינה חולקת על כך שהיא מעסיקה מעל 25 עובדים.
לפיכך נקבע כי הנתבעת אחראית לשני מעשי ההטרדה המינית שביצע הרופא כלפי העובדת והפיצוי שייפסק בגין ההטרדות המיניות שביצע הרופא יחול יחד ולחוד על שני הנתבעים.
העובדת עתרה לפיצוי נפרד בסך 30,000 ₪ בשל אי קיום חובות המעסיק לפי סעיף 7 לחוק.
הנתבעת טענה שלא פעלה למנוע הטרדות מיניות כי לא היו הטרדות מיניות (!)
הנתבעת הודתה למעשה בכך שלא קיימה את חובותיה והתגוננה בטענה כי לא היו הטרדות מיניות שהיה עליה למנוע. הנתבעת הפרה את חובתה להבטיח סביבת עבודה בטוחה לעובדיה. סביר להניח שלו קיימה הנתבעת את חובותיה לפעול למינוי ממונה לקבלת תלונות, לפרסום תקנון למניעת הטרדה מינית, היה בכך כדי להגן על עובדי המרפאה על ידי העלאת מודעות המעסיק והעובדים כאחד לחובותיהם בקשר למניעת הטרדה מינית, ובכלל זה יצירת סביבת עבודה עוינת.
בנסיבות אלה, הועמד סכום הפיצוי על סך 5,000 ₪.
שיעור הפיצוי בגין ההטרדה המינית העובדת עתרה לפיצוי בגין ההטרדה המינית בסך 135,879 ₪ כנגד כל אחד מהנתבעים וכן לפיצוי מהנתבעים יחד ולחוד בגין “ההוצאות שהוציאה העובדת ושעתידה להוציא כדי לטפל בטראומה שעברה בשל ההטרדה: 50,000 ₪”. עם זאת, העובדת הגבילה את סכום תביעתה לפיצוי בגין הטרדה מינית לסך של 120,000 ₪ כנגד כל אחד מהנתבעים ובסה”כ 240,000 ₪.
העובדת טענה כי ההטרדה המינית גרמה לה לנזק לא ממוני רב, כי היא סבלה מהתמוטטות נפשית ואף נאלצה לקבל טיפול פסיכולוגי. לטענתה, המומחית הפסיכולוגית הביעה חשש לשלומה והמליצה כי לא תישאר לבדה. עקב מצבה הנפשי סבלה העובדת מתחלואה פיזית (כאבי בטן, כאבי ראש, פריחות וכו’). העובדת התקשתה לישון וסבלה מחוסר רעב. העובדת מפנה בתצהירה לאישור מחלה בו נרשם כי “חזרה לעבודה מאיימת עליה בהתמוטטות קשה”.
לא הוכח נזק נפשי
בית הדין קבע כי העובדת לא הוכיחה כי היא סבלה מהתמוטטות נפשית ומתחלואה פיזית וכי היה להם קשר סיבתי להטרדה המינית. לא מן הנמנע כי תופעות אלו התרחשו על רקע נסיבות סיום עבודתה של העובדת.
בית הדין רשאי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד 120,000 ₪ בגין הטרדה מינית או התנכלות וניתן לפסוק פיצוי בגין כל מעשה של הטרדה מינית בנפרד.
בית הדין על גובה הפיצוי, לאחר ששלל נזק נפשי: בנסיבות העניין, בשים לב למעשים שבוצעו, ולנסיבות שבהם הם בוצעו על ידי הממונה על עבודת העובדת (שהוא גם מנהל הנתבעת) ומשאין מדובר על הרף הגבוה של הטרדות מיניות (תוך שלקחנו בחשבון את פסיקת בתי הדין לעבודה בעניין גובה הפיצויים שיש לפסוק בתיקי הטרדה מינית בהתאם לכלל נסיבות העניין), הפיצוי הראוי שיש לפסוק לעובדת בגין האירוע ברכב הוא בסך של 15,000 ₪ ובגין האירוע במעלית הוא בסך של 20,000 ₪.