דרישה לפיצוי כספי על הטרדה מינית בעבודה אינה בהכרח "סחיטה". את הכותרת בהארץ נתנו העורכים.
בסוף העמוד פוסטים נוספים על פיצוי כספי בגין הטרדה מינית.
בתיק שייצגתי בית הדין פסל החלטת מעסיק להעביר עובד מתפקידו לאחר בירור הטרדה מינית, בשל אות הקלון שדבק בו כאילו הטריד מינית והפגיעה בכבודו ובשמו הטוב.
רשתות חברתיות אינן מקום לבירור הטרדה מינית. לא הייתי רוצה שגורל אדם ייחרץ בהינף מקלדת על ידי מי שסבורה שהוטרדה.
העובדת הזרה חששה שלא תקבל שכר ולכן הבליגה על הטרדות מיניות מילוליות ונגיעות מזדמנות. אירוע התקיפה המינית היה הקש ששבר את גב הגמל.
אני עורכת דין מתמחה בהטרדה מינית בעבודה, בעלת ניסיון של יותר 30 שנה בדיני עבודה, אפליה בעבודה, הטרדה מינית בעבודה. ייעוץ וייצוג עובדים, ממונה חיצונית לבירור תלונות על הטרדה מינית
במאמר ב-Ynet היצגתי את האפשרות של תביעה כספית בגין הטרדה מינית ועניתי על שאלות נפוצות.
ההבדל בין תביעה על הטרדה מינית לבין תלונה על הטרדה מינית מתמצה בשלושה דברים: יריבות, שליטה, רף הוכחה. הנה ההסבר.
במקרים חמורים של הטרדה מינית העולים כדי תקיפה מינית חמורה, יש לראות כל מעשה של הטרדה מינית כעומד בפני עצמו ויש לפסוק סכום פיצוי נפרד בגין כל אחד ממעשי ההטרדה המינית.
הפסיקה מכירה בקושי של תובעות להביא ראיות על הטרדה מינית. מה בכל זאת עוזר להוכיח הטרדה מינית בעבודה?
מאמר שכתבתי בעקבות פרסום שם התובעת בבית ראש הממשלה. פרסום שמה של התובעת החרדית רק נתן תחמושת לאלה שמעוניינים לגדוע את התביעה באבה, או לפחות לעצור תביעות נוספות מצד מי שעבדו בקומה השנייה
תביעת פיצויים בגין הטרדה מינית מסתיימת לעיתים בפשרה כספית. זה לא הסכם שתיקה, גם לא דמי שתיקה. שני הצדדים מעדיפים לסגור את המחלוקת בפיצוי כספי בלי לנהל תביעה.
לא כל שיימינג או תלונה על הטרדה מינית שנדחתה, זה לשון הרע. זאת בתנאי בתנאי שהתלונה הוגשה בתום לב. בתי המשפט קובעים לשון הרע במקרים חריגים שבהם המתלונן יודע שתלונתו שקרית
סכום הפיצוי על הטרדה מינית תלוי בנסיבות כמו חומרת ההטרדה המינית, האם ההטרדה המינית היתה חד פעמית או מתמשכת, פערי הכוחות , האם ההטרדה המינית היתה הטרדה מינית פיסית או הטרדה מינית מילולית
משפט הציבור, בכל הכבוד, לא יכול לגזור גורלו של אדם. לא פעם נתקלתי בתביעות על הטרדה מינית בגלל אמירות שיש בהן אולי חוסר טקט, אבל לא עבריינות מין
הטרדה מינית היא הנושא היחיד שדבר מקובל ורצוי – הסדר כספי שלא בבית המשפט, בלי תביעות, מקבל כותרת גנאי שאינה במקומה: "דמי שתיקה". הנה דברים שכתבתי במאמר לעיתון הארץ.
