בדרך כלל אני מייעצת לנשים שלא ללכת להתלונן במשטרה, שתביעת פיצויים בגין הטרדה מינית היא האופציה הטובה יותר העומדת לרשות מתלוננות על הטרדה מינית. ישנם מצד שני מקרי הטרדה מינית שזועקים משטרה. הכול לפי הנסיבות.
3 הבדלים עיקריים בין תביעת פיצויים בגין הטרדה מינית לבין תלונה במשטרה
שלושה הבדלים מעשיים בין אפשרויות הפעולה של נפגעת הטרדה מינית.
מי שרואה בהליך המשפטי הזדמנות לתיקון, לאחר אירועים שבהם חוותה חוסר שליטה, יכולה למצוא עניין דווקא בתביעה אזרחית. חשוב לסייג שאם המטריד לא הורשע בהליך הפלילי, או לא הוגש נגדו כתב אישום מכל סיבה שהיא, עדיין פתוחה בפני המוטרדת האפשרות להגיש נגדו תביעה אזרחית ולהוכיח את גרסתה העובדתית.
לא בטוח שזוכים בתביעות הטרדה מינית
מי מבטיח לי שבתביעה אקבל פיצוי כספי? ההליך האזרחי אינו נקי מקשיים, כמו כל תביעה משפטית. נכון, ההצלחה אינה מובטחת. יש סיכון להפסיד במשפט, אולי אפילו לחטוף הוצאות, כמו בכל נושא אחר שעולה לדיון בבית המשפט. ואם בית הדין קבע שזו הטרדה מינית, סכום הפיצוי על הטרדה מינית הוא בדרך כלל נמוך מהפיצוי העונשי הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית, העומד היום על 120,000 שקל.
אבל הכול יחסי. בהנחה שמתלוננת מחליטה ללכת על תביעה אזרחית, התהליך המשפטי יכול להביא יתרונות שאין בהליך הפלילי, בפרט של העצמה ושליטה, אפילו התיק נסגר בפשרה כספית עם המטריד.
לא פעם אמרו לי מתלוננות שהחליטו על תביעה, לא משנה מה תהיה התוצאה, העיקר שהבוס שלהן, שחושב שיכול לנהל את העולם, יקבל כתב תביעה. זה יהיה הניצחון.
המאמר שכתבתי בדבר יתרונה של תביעה כספית על הטרדה מינית לעומת תלונה במשטרה על הטרדה מינית, פורסם לראשונה ב"הארץ" בעקבות הפרסומים על עסקת טיעון בפרשת ההטרדות המיניות של הנשיא קצב. למאמר שפירסמתי בעיתון הארץ
לא כל הטרדה מינית מתאימה למשטרה
ועוד שיקול. על אף שכל הגדרות ההטרדה המינית בחוק למניעת הטרדה מינית מוגדרות כעבירה פלילית, לא כל הטרדה מתאימה לדעתי לחקירה משטרתית. בלי קשר לכמה פוגעת אמירה של מנהל. יש הטרדות מיניות ש"הבית" שלהן הוא בית הדין לעבודה, מבחינת אופי ההטרדה, החומרה, המסגרת הנורמטיבית השייכת לעולם העבודה.
למשל ניצול מרות בעבודה. אשה מגיעה אליי עם סיפור של קשר מיני בהסכמה עם הבוס. אני רואה שלפי המבחנים של בית הדין לעבודה, יש לה עילה לתביעה על ניצול יחסי מרות. הבוס גדול ממנה ב-30 שנה, בכיר ממנה כמובן, הוא לא דיווח במקום העבודה על קשר בהסכמה בינו לבין העובדת, והיא ממשיכה להיות תחת ניהולו, המנהל לא פעל להפרדה.
ללכת למשטרה? היא שואלת אותי. זו אפשרות, אבל בבית הדין לעבודה יחולו נורמות משפטיות משמעותיות אחרות, הקשורות ביחסי העבודה, כמו אי הפרדה והיעדר דיווח לממונה, מה שלא שייך להליך הפלילי. כמובן שכל מקרה לגופו, והחלטה שכזו צריך לקבל לאחר ייעוץ משפטי. יש מקרים אחרים של הטרדה מינית שאף הם לא מתאימים לדעתי בדרך כלל למשטרה. למשל: דיבור מיני בוטה.
פסק דין: במקרים חמורים של הטרדה מינית צריך להתלונן
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לא די בכך שתובעת בגין הטרדה מינית תטען במסגרת ההליך האזרחי כי נאנסה או כי בוצע בה מעשה סדום בנסיבות חמורות. במקרה של תקיפה פיזית חמורה, ובמיוחד כאשר היא חוזרת על עצמה מספר פעמים, יש לצפות כי העובדת תפנה למשטרה או לפחות לממונה על מניעת הטרדה מינית במקום העבודה.
לפי פסק הדין, אינטרס חברתי מובהק הינו למגר תופעות חמורות מעין אלו, ולעודד נפגעות תקיפה מינית להגיש תלונה למשטרה, על מנת שניתן יהיה להעמיד את העבריינים לדין, ולהושיבם מאחורי סורג ובריח למשך שנים ארוכות.
לעומת זאת, מקום בו אישה טוענת בהליך אזרחי של הטרדה מינית, כי היא נפלה קורבן למעשי אלימות קשים כמו אונס ומעשה סדום, ומנגד אין היא מגישה תלונה משטרה, עלול להעלות ספקות באשר לגרסתה העובדתית בדבר ההטרדה המינית ולעמוד לחובתה (ע"ע ארצי 178/06 פלונית נגד אלמוני 4.11.10).
ופסק דין אחר: אי פנייה למשטרה בגין הטרדה מינית אינה גורעת מאמינות המתלוננת
במקרה אחר בפסק הדין פלונית מיום 16.3.08 (ע"ע 274/06 פלונית – אלמוני) נקבע כי אם היתה המערערת מגישה תלונה במשטרה, יכול היה הדבר להוות אינדיקציה לכך שהמעשים שנעשו לה היו בניגוד לרצונה, אבל אין מדובר בדרישה הכרחית הגורעת ממהימנותה לגבי גרסתה על ההטרדה המינית, גם אם לא הגישה תלונתה
