לשון הרע תלונה על הטרדה מינית בעבודה

אפשר לתבוע דיבה על תלונת שווא על הטרדה מינית?

לא בהכרח. העובדה שתלונה על הטרדה מינית לא מתקבלת אינה מובילה אוטומטית למסקנה שזו תלונת שווא. מדובר במקרים שבהם הבירור במקום העבודה העלה שלא היתה הטרדה מינית, או שההליך הפליל הסתיים בסגירת תיק או בזיכוי. על פניו תלונה על הטרדה מינית היא פגיעה בשמו של אדם, במיוחד אם ייקבע שזו לא היתה הטרדה מינית. עם זאת, יש אינטרס חברתי חשוב שמידע יגיע לרשויות החוק או לממונה במקומות עבודה.

• הגנה רחבה: לכן דיני לשון הרע פורשים הגנה רחבה, אפילו נדיבה, על מי שמגיש תלונה, בתנאי שעשה זאת בתום לב.
• המטרה לעודד הגשת תלונות: ההגנה מפני תביעות לשון נועדה לעודד נפגעי הטרדה מינית להתלונן, שלא יפחדו להגיש תלונות ולמצות את זכויותיהם. אם יוטלו עליהם עונשים ייווצר "אפקט מצנן".
• אחד האמצעים החשובים לעודד הגשת תלונות על הטרדה מינית, שהנפגעת תהיה סמוכה ובטוחה שלא תיפגע על עצם הגשת התלונה.
• יש קושי בהגשת תלונה. הגשת תלונה על עבירות מין כרוכה ממילא בקושי ריגשי וחברתי והאינטרס החברתי הוא שתלונות יתבררו ולא יושתקו או יטופלו בעשיית דין עצמי (שיימינג ברשתות למשל).
• תביעות דיבה ירתיעו מתלוננות: יש חשש שנתבעים יעשו שימוש בתביעות לשון הרע כדי להרתיע מתלוננות ולא ככלי לגיטימי לשמירת שמם הטוב. בפרט שהנתבעים לעיתים קרובות בעלי אמצעים שיש להם נגישות גדולה יותר למערכת המשפט.
• תלונה בתום לב: כשבוחנים האם תלונה הוגשה בתום לב, הדגש הוא על האמונה הסובייקטיבית של המתלונן באמיתותה של התלונה.
• תלונה כנה: במקרים שבהם הוגשה תלונה כנה על הטרדה מינית ובדיעבד מתברר שהאמת העובדתית שונה – עדיין מדובר בתלונה בתום לב.
• המתלונן טועה: בית המשפט העליון קבע שההגנה חלה גם כשהמתלונן טועה באמונתו שהנילון ביצע עבירה.
• תלונה נקמנית: אם המתלונן מאמין שתלונתו נכונה, אבל המניע שלו נקמה, במקרה כזה קבעה הפסיקה שההגנה חלה אפילו כשהתלונה הוגשה מתוך "מוטיב מרושע". התנאי הוא שהמתלונן מאמין בנכונות המידע שמסרלמ.

מתי תלונה במשטרה היא תלונת שווא שמהווה הוצאת דיבה ומחייבת תשלום פיצוי?

• רק במקרים חריגים. בית המשפט העליון קבע שקביעה שתלונה הוגשה בחוסר תום לב שמורה למקרים שבהם אין ספק שהמתלונן יודע שתלונתו אינה אמת.
• במקרה שנדון בפסיקה (ע"א 7426/14 פלונית נגד עו"ד אורי דניאל, 14.3.16) מתלוננות הגישו תלונה מפוברקת על אונס, כדי לצייר אדם כאנס סדרתי, מתוך כוונת זדון להכפיש אותו ולהשחיר את שמו, כשהן יודעות שאין אמת בתלונתן. נקבע שהמתלוננות אינן יכולות לחסות תחת הגנת תום הלב.
• במקרה כזה האינטרס הציבורי המעודד הגשת תלונות על הטרדה מינית, אינו חל.
• אדרבא, יש גם אינטרס ציבורי שלא יוגשו תלונות שווא, המסכנות את חירותו של אדם תמים.
• הפרזה יתרה בתיאור ההטרדה המינית בתלונה, מחלישה את הגנת תום הלב.
• ועדיין, בית המשפט נזהר וקובע שיש קושי לחייב נילון הטרדה מינית בתשלום פיצוי, כי עבירות מין קשות להוכחה ומחייבות רגישות שיפוטית.
• במקרה הזה בית המשפט הדגיש שמדובר בפרשה חריגה שנסיבותיה יוצאות דופן ושאין להסיק ממנו מסקנות דומות על מקרים עתידיים.

עובדת שמפיצה טענות להטרדה מינית בקרב עובדי החברה

במקרה שנדון בבית הדין לעבודה נפסק כי עובדת הוציאה דיבתו של המנהל המעסיק שלה כשטענה נגדו טענות להטרדה מינית (שנדחו בפסק הדין) בשלושה מקרים: במכתב דרישה שנחשף לארבעה מעובדי החברה, מול עובד החברה ששיתפה בטענותיה ובתלונתה למשטרה. בית הדין קבע כי ההגנה במקרה זה חלה רק בעניין התלונה למשטרה. העובדת חויבה לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני בסך של 35,000 שקל.

התלונה למשטרה על הטרדה מינית נסגרה, והמעסיק הגיש תביעת דיבה נגד העובדת שהתלוננה. האם תלונה במשטרה שנסגרה בהיעדר אשמה היא לשון הרע? והאם העובדה שהעובדת סיפרה על ההטרדה לעובד אחר היא לשון הרע?

מה טען המנהל שתבע את העובדת על הוצאת דיבה?

המנהל טען שהעובדת הוציאה את דיבתו רעה בשלוש דרכים:

1. מכתב דרישה ששלחה באת כוחה, ובו נטען שהטריד אותה מינית.
2. תלונה במשטרה על הטרדה מינית, שנסגרה בסופו של דבר.
3. שיחה עם עובד בחברה, שבה סיפרה על ההטרדה עוד לפני שנשלח המכתב.

לטענתו, הטענות חסרות שחר ונועדו לסחוט ממנו כספים שאינם מגיעים לעובדת, במסווה של גמר חשבון. המכתב נשלח בכוונה לאשתו, וכתובת המייל שלה בחברה היא תיבת המייל הכללית של החברה. כך הגיע המכתב לעובדים, ובעקבות זאת גם ללקוחות, למכרים ולבני משפחה. זאת אף שהעובדת ידעה מה כתובת המייל האישית שלו, ויכלה גם לשלוח את המכתב בדואר רשום.

המנהל הוסיף שבעקבות פנייתו שינתה פרקליטות המדינה את עילת סגירת התיק, מ"חוסר ראיות" ל"היעדר אשמה פלילית".

"הרגשתי בושה שלא הרגשתי בחיים"

אשתו של המנהל העידה על הפגיעה:

אני הולכת לכל מיני מקומות שמכירים את בעלי ואנשים שואלים אותי "תגידי זה נכון?" אני הרגשתי בושה שלא הרגשתי בחיים. […] הבכי בבית היה יומיומי.

מה טענה העובדת שהתלוננה על הטרדה מינית?

העובדת טענה שהתביעה היא ניצול לרעה של הליכי משפט, ושמטרתה לרמוס אותה. לדבריה, המנהל העיר לה הערות סקסיסטיות על גופה, שלח לה הודעת וואטסאפ שהוא "רוצה לראות אותה חתיכה", ואף הציג לה כדורי ויאגרה וסיפר שהוא משתמש בהם. לטענתה, בגלל ההטרדה נאלצה להתפטר.

לגבי המכתב, היא טענה שנשלח לאשת המנהל משום שהאישה היא מזכירתו האישית, שאליה נשלחים כל המיילים לחברה ולמנהל. בנוסף, האישה היא גם הממונה על הטרדה מינית בחברה. לכן, לטענת העובדת, המכתב נשלח בתום לב, והמשלוח אינו "פרסום". היא הוסיפה שהמכתב נשלח לכתובת הפרטית של האישה ולעיניה בלבד, ושאין לה שליטה על מה שהאישה עשתה בו אחר כך. במכתב עצמו, לדבריה, הופיעו המילים "הטרדה מינית" פעמיים בלבד, בלי כל פירוט.

העובדת טענה גם להגנת "אמת דיברתי". לדבריה, בחקירה במשטרה נערך עימות בינה לבין המנהל, והוא הודה בו בחלק מהמעשים. היא גם הגישה השגה על שינוי עילת הסגירה. עוד טענה שהמנהל עצמו סיפר לכל דכפין על התלונה ועל התביעה, ואמר שהוא מתכוון "לגמור אותה".

מה נחשב לשון הרע לפי החוק?

לפי חוק איסור לשון הרע, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול, בין היתר, "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם", "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו", או לפגוע בו במשרתו, בעסקו או במקצועו.

"פרסום" יכול להיות בעל פה או בכתב. לפי סעיף 2 לחוק, נחשב פרסום גם מקרה שבו הדברים היו מיועדים לאדם שאינו הנפגע והגיעו אליו או לאדם אחר. כך גם מקרה שבו הדברים נכתבו, והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם שאינו הנפגע.

בית הדין קבע:

• הוכח שהעובדת האמינה, מבחינה סובייקטיבית, בחשד שייחסה למנהל.
• לא מדובר בחשד בלתי סביר.
• לא היה עליה לנקוט אמצעים נוספים לבירור לפני שהתלוננה.
• היא לא התכוונה לפגוע במידה גדולה מהסביר לשם הגנה על הערך המוגן.

לכן עומדת לעובדת הגנת תום הלב, והטענות נגד התלונה במשטרה נדחו.

האם מכתב דרישה עם טענה להטרדה מינית הוא לשון הרע?

בית הדין התמקד באופן נרחב בפרסום טענות ההטרדה המינית בפני עובדי החברה, וקבע כי פרסומים אלה גיבשו את עוולת לשון הרע ללא הגנה בחוק.

משלוח מכתב הדרישה למזכירת החברה וחשיפתו בדלפק

• עורכת דינה של העובדת שלחה מכתב דרישה כספי לתיבת הדוא"ל הכללית של המזכירות, שבו טענה כי התפטרה עקב הטרדה מינית מצידו של המעסיק.
• העובדת הכירה את כתובת הדוא"ל האישית של המעסיק, אך המכתב נשלח דווקא לדוא"ל המזכירות.
• המכתב הונח במקום גלוי ונגיש ולכן עובדים נוספים בחברה נחשפו למכתב ולטענות בדבר הטרדה מינית ונוצרו "לחשושים".
• הפרסום נעשה בדרך בלתי ראויה, שפגעה במנהל מעבר לנדרש. בגלל האופן הרשלני והבעייתי שבו נשלח המכתב, עובדים בחברה של המנהל נחשפו שלא לצורך להאשמות בעלות גוון פלילי מובהק.

האם לספר לעובד אחר על הטרדה מינית זו הוצאת דיבה?

בתיק הזה כן. השיחה שבה סיפרה העובדת לעובד בחברה על ההטרדה הייתה אחד משני הפרסומים שבגינם נפסק פיצוי, לצד מכתב הדרישה. בפסק הדין הזה התלונה במשטרה הייתה מוגנת, אבל המכתב והשיחה עם העובד לא.

העובדץ שוחחה עם העובד האחר בחצר המשרד, סיפרה לו שהמעסיק הטריד אותה מינית שבכוונתה לתבוע אותו. כשאותו עובד תמה על הדברים ושאל אותה מדוע היא מעלה טענות כאלו אם הן אינן נכונות, ענתה העובדת: "למה לא? זו מילה שלי מול מילה שלו" .

כמה פיצוי נפסק על הוצאת דיבה?

בית הדין פסק למנהל פיצוי כולל של 35,000 ₪. אין תעריף אחיד, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. אלה השיקולים בתיק הזה:

• הנזק: המנהל תיאר פגיעה במצבו הנפשי והחברתי ובזוגיות שלו. אשתו ובנו, ששניהם עובדים בחברה, העידו על כך. העובדת לא סתרה את הנזק הלא ממוני.
• מספר הפרסומים: שניים, מכתב הדרישה והשיחה עם העובד. התלונה במשטרה לא נספרה.
• היקף החשיפה: ארבעה עובדי החברה. זה קהל מצומצם יחסית, ולא פרסום "בראש חוצות".
• המנהל שסיפר בעצמו: בית הדין לא מצא פסול בכך שהמנהל סיפר על התלונה לבני משפחתו ולקרובים לו. הטענה שסיפר "לכל דכפין" נדחתה, כי לא הוכחה.
• הקלה בפיצוי: העובדת לא הוכיחה נסיבות שמצדיקות הקלה.

האם נפסק פיצוי כפול על "כוונה לפגוע"?

לא. המנהל ביקש פיצוי כפול לפי סעיף 7א לחוק, בטענה שהעובדת פרסמה את הדברים "בכוונה לפגוע". לשם כך צריך להוכיח התנהגות זדונית וכוונה של ממש לפגוע. לא די בכך שהפגיעה הייתה צפויה כמעט בוודאות. בית הדין קבע שהמנהל לא הוכיח שהעובדת פעלה בכוונה תחילה להזיק לו או מתוך מניע פסול.

סע"ש 21515-12-20 ד"ר אורי ברגר – אוקסנה טיחומירוב, 19.6.2023