למי הסמכות לדון בתביעה נזיקית לאחר הרשעה במעשה מגונה

לפי החוק למניעת הטרדה מינית לבית הדין לעבודה סמכות עניינית ייחודית לדון בתביעות בגין הטרדות מיניות, אשר נמנו בסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית בין מעסיק לעובד או בין העובדים עצמם. מדובר בהטרדות מיניות הכוללות הטרדות מילוליות וכן מעשים מיניים המצויים ברף הנמוך. הסמכות הייחודית המסורה לבית הדין לעבודה אינה חלה בעבירות מיניות חמורות, כגון אונס.

לפי הפסיקה, החוק למניעת הטרדה מינית תכליתו להתמודד בעיקר עם מעשים שנמצאים בקצה התחתון של הסקאלה מבחינת חומרתן – הטרדות מילוליות עד מעשים מגונים. מתן הסמכות העניינית לבית הדין לעבודה בהטרדות מיניות המתקיימות במסגרת יחסי העבודה נובע מאותו העקרון – התאמת האמצעי למטרה.

היכן תתברר התביעה בגין הטרדות מיניות וגם מעשים חמורים יותר שאינם בסמכות בית הדין?

בית המשפט העליון בשאלה היכן תתברר תביעה אזרחית בגין הטרדות מיניות ומעשים מיניים חמורים יותר, שהתרחשו במשולב במסגרת יחסי העבודה. המדובר בהתנהגויות שחלקן נכללות בחוק למניעת הטרדה מינית וחלקן פגיעות מיניות חמורות יותר – מעשי האונס, מעשי הסדום והבעילה האסורה – שאינם כלולות ברשימה הסגורה של ההתנהגויות שמהוות הטרדה מינית.

חרף הסמכות הייחודית המסורה לבית הדין לעבודה לדון בהטרדות מיניות, מצא בית המשפט העליון כי לנוכח המורכבות המשפטית, האנושית והמעשית, יש למנוע את פיצול התביעה בשל ההוראות בדבר סמכות הערכאות השונות, וקבע כי בית המשפט המחוזי הוא הערכאה שלה מסורה הסמכות לדון בתביעה בכללותה, תוך יישום הכלל שלפיו הולך הטפל אחר העיקר.

במקרים ייחודיים שבהם מדובר במסכת אחת כוללת של פגיעות מיניות מתקיימים טעמים כבדי משקל ובהם הצורך להקל על נפגעי עבירות מין, עידוד תביעות בתחום, קושי במתן עדות כפולה וכן השלכות קשות של פיצול הדיון במקרים אלו, המצדיקים את איחוד הדיון בבית המשפט האזרחי.

אירוע בודד של מעשה מגונה

התובעת עבדה במשך כארבעה חודשים בסופרמרקט, כנציגת מכירות של חברה המשווקת כרטיסי אשראי. בביעתה טענה כי מנהלה הישיר הגיע לביקורת במקום עבודתה. באותו יום היא לא חשה בטוב וביקשה לצאת מוקדם יותר. המנהל הנתבע הציע להסיע אותה לביתה ברכבו, לאחר שתסייע לו בסידור העבודה. בתחילת הנסיעה הנתבע נכנס לחניון של קניון סמוך, החנה את הרכב, ואז הוריד את משענת הכיסא שעליו ישבה התובעת לתנוחת שכיבה, והחל לנשקה. לאחר מכן התרומם מכיסאו והורה לתובעת לחבק אותו. התובעת נענתה ונשקה אותו. הנתבע המשיך לנשק את התובעת בצווארה, פתח את מעילה, וכן את כפתורי חולצתה. בהמשך החל לגעת בחזה, והניח ידו על איבר מינה מעל בגדיה. בשלב זה החלה התובעת לדמוע, וביקשה מהנתבע לחדול, ואולם הנתבע השיב “רק דקה”, והמשיך לחבקה. רק לאחר שאמרה לו שהיא צריכה להתפנות, חדל ממעשיו. התובעת יצאה מהרכב נסערת ובוכה, וביקשה מאדם שהיה במקום להרחיק ממנה את הנתבע, וזה התקשר למשטרה.

הנתבע הורשע במעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות

הנתבע הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום מתוקן, בעבירה לפי סעיף 348(ה) בחוק העונשין, מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות. בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון בין הצדדים וגזר עליו תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה לפי סימן ה’ לפרק י’ בחוק העונשין, למעט עבירה לפי סעיף 353; ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית; ופיצוי לתובעת בסך של 7,000 ₪.

התובעת הגישה בבית הדין לעבודה תביעה נזיקית בגין הנזקים שנגרמו לה בשל המעשים הנ”ל, בסכום של 3,020,000 שקל. לכתב התביעה צורפה חוות דעת פסיכיאטרית שלפיה לתובעת נכות נפשית בשיעור 30%.

הנתבע: הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה

הנתבע ביקש למחוק את התביעה על הסף כי מדובר באירוע בודד, שאירע במסגרת יחסי עבודה בין הצדדים. ושבגינו הוגש נגד הנתבע כתב אישום והנתבע הורשע על יסוד הודאתו.  

נטען כי גם לשיטתה של התובעת הוצג האירוע הבודד כמעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות,  וכפועל יוצא אף הוגשה תביעה נגררת להרשעה בפלילים, המבוססת על הטרדה מינית, כהגדרתה בסעיף 3 בחוק למניעת הטרדה מינית. לפי החוק למניעת הטרדה מינית מסורה לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בהטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה, שכן לבית הדין לעבודה המומחיות הדרושה לטיפול בהטרדה מינית במקום העבודה. עוד נטען כי בית המשפט העליון סייג את סמכות בית הדין לעבודה במקרים ייחודיים בלבד, כאשר דובר בפגיעות מיניות ברף חמור יותר.

הנתבע טען כי ההלכה בעניין מעשים מעורבים, שלגביהם אומץ הכלל שלפיו “הולך הטפל אחר העיקר”, כך שהתביעה בכללותה תידון בבית משפט אזרחי רגיל, על פי סכום התביעה, אינה חלה בענייננו, מהטעם שמדובר באירוע עובדתי בודד, המתרחש במסגרת יחסי עבודה, ובהעדר טענה לפגיעה מינית חמורה יותר. הודגש כי עוולת ההטרדה המינית היא העיקר בענייננו, בעוד שהעוולות הנזקיות של תקיפה, רשלנות והפרת חובה חקוקה, “הולבשו” על עוולה עיקרית זו, ועל כן הן בגדר עוולות משניות בלבד.

בית הדין: סמכות הייחודית במקרה זה נתונה לבית הדין לעבודה

החוק למניעת הטרדה מינית הסמיך את בתי הדין לעבודה לדון גם בתביעות נזיקיות על עוולות של הטרדה מינית והתנכלות. אין בהוספת עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין כדי לפגוע בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ואין די בטענה שלפיה מדובר בעוולה על פי פקודת הנזיקין כדי להקנות לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בתביעות בגין הטרדה מינית, לצד סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה, אלא אם כן מדובר במעשי תקיפה נוספים, זולת התקיפה המינית, המוגדרת על פי חוק מניעת הטרדה מינית כהטרדה מינית.

בענייננו מדובר במעשה אחד, העונה על רשימת המעשים המנויים ברשימת המעשים המסווגים כ”הטרדה מינית” ולא קיימים בענייננו מעשי תקיפה נוספים, שאינם בתחום המיני, או במעשים מיניים חמורים, כגון מעשי אינוס, שאינם מהווים הטרדה מינית כמשמעותה בחוק למניעת הטרדה מינית. לא מדובר במסכת אירועים מעורבת של מעשים מיניים שהינם בגדר הטרדה מינית, לצד מעשים מיניים חמורים יותר, ועל כן לא חלה בעניינו ההלכה שנקבע בפרשת פלונית.

בנסיבות אלו מסורה לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית הייחודית לדון בתובענה.