מאמר שכתבתי ל”הארץ” (24.5.10) אני מסבירה למה חשוב להאריך את תקופת ההתיישנות בתביעות הטרדה מינית בעבודה
מאת מיה צחור
הכותבת מנהלת את הקליניקה לזכויות נשים בעבודה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
נבוכה ונסערת הגיעה מ’ לייעוץ משפטי בקליניקה לזכויות נשים בעבודה בעניין הטרדה מינית בעבודה. לפני שהיא מתחילה לספר את סיפורה, היא שואלת אותנו אם בכלל יש טעם בכל הדבר, שכן בידי הבוס שלה, זה שניצל אותה מינית במשך שבועות ארוכים, ישנם מכתבים שהוא ביקש ממנה שתכתוב לו, ושבהם כתוב שהיא מעוניינת בקשר המיני ביניהם והכול מרצונה. אז יש לי בכלל קייס, היא שואלת?
מאמרים נוספים על הטרדה מינית בעבודה>>
יחסי העבודה הסתיימו לפני שנתיים ואחד עשר חודשים, כלומר או-טו-טו מסתיימת תקופת ההתיישנות להגשת תביעה כספית, שהיא שלוש שנים בלבד. למה לא פנית עד עכשיו? אנחנו שואלים. מ.פ. היתה בטוחה שעם מכתבים כמו שהוא מחזיק אין לה שום סיכוי. רק לאחרונה הבינה מקריאה בעיתונים שאולי אין למסמכים האלה ערך רב. חוץ מזה שבשבילה הוא איש סמכותי, בעל עוצמה, כמעט כל יכול, כזה שלגחמותיו המיניות כלפיה, העובדת הכפופה לו, היא נענתה בלי היסוס, ולקח לה כמה שנים טובות של טיפול פסיכולוגי כדי לאזור אומץ ולהתייעץ, להוציא את הסיפור לעיניים מקצועיות משפטיות. אנחנו עדיין לא בעניין של תביעה, רק ייעוץ, רק לשמוע האם מה שהוא עשה לה זה חוקי, מה היא יכולה לעשות בעניין.
השבוע מתכנסת הועדה לקידום מעמד האשה לדון בהצעת החוק של ח”כ עתניאל שנלר להאריך את תקופת ההתיישנות בחוק למניעת הטרדה מינית משלוש שנים לשבע שנים, כמו בחוק ההתיישנות. זו הפעם השניה שהועדה מתכנסת, שכן בפעם הקודמת, לפני חודש, התנגד משרד המשפטים נחרצות להצעה. אין מקום לתיקון, אמרה נציגת משרד המשפטים בוועדה, שכן מדובר בסיטואציות בעייתיות מבחינה ראייתית ומרחק הזמן יוצר סכנה לעיוות הדין. עוד הסבירה הנציגה כי במקרה של הטרדה מינית, לעומת עוולות אחרות, אין נזק נפשי שצריך להתגבש במשך שנים ולכן לא נחוצה תקופת התיישנות רגילה כמו בעוולות אחרות. הסברי משרד המשפטים מבטאים ניתוק גמור מהמתרחש. תקופת ההתיישנות הקצרה להגשת תביעות אזרחיות על הטרדה מינית מציבה מכשול בפני מתלוננות. לעיתים לוקח לעובדת כמה שנים של טיפול נפשי עד שיש לה את הכוח לעשות את הצעד הראשוני ולפנות לייעוץ משפטי, ולשמוע אולי בייעוץ שהבוס שלה אולי חזק, אבל יש חוק שחזק ממנו. השלוש שנים הללו זו תקופה קצרה מדי.
במקרה אחר שייצגה הקליניקה הגיעה עובדת ניקיון מהדרום שסיפרה שהבוס שלה צובט אותה בישבן. זה כל כך הכעיס אותה עד שהיא החליטה להגיש תלונה במקום העבודה. רק לאחר כמה פגישות איתנו התברר שהבעלים של מקום העבודה מקיים איתה יחסי מין, בחדר צדדי במקום העבודה, כשהוא קורא לה היא באה. באותה נשימה שבה היא ידעה להצביע בבירור על אותו צביטה כעל הטרדה מינית, כך היה לה ברור שהיא צריכה להעמיד את גופה לדרישות הבוס הגדול כאשר בא לו. בייעוץ המשפטי שוב התברר שיש בעיית התיישנות, שכן מעשים רבים נעשו לפני שלוש שנים ויותר. כך שלא רק קושי נפשי מעכב נשים מלהתלונן, אל גם חוסר מודעות, בעיקר בקרב השכבות החלשות ביותר במערכת יחסי העבודה, כאלו שלא מודעות או שמוכנות לספוג הכול ובלבד שיהיה מקום עבודה, שלא יפוטרו.
הארכת תקופת ההתיישנות נחוצה גם מבחינת ההליכים האחרים שהחוק מציע למתלוננות. החוק נותן כמה אפשרויות לפעולה: גם תלונה למעביד, גם תלונה למשטרה וגם הגשת תביעה כספית. לעיתים מתלוננת מעוניינת למצות את ההליכים, גם אצל המעביד וגם במשטרה לפני שהיא מגישה תביעה כספית. היא רוצה לראות מה קורה עם כתב האישום לפני שהיא מגישה תביעה. והרי הליכים פליליים נמשכים שנים ואז היא מוצאת את עצמה ממהרת להגיש תביעה כספית, או מפספסת את המועד, בגלל המחסום של שלוש השנים.
בעיית ההתיישנות הקצרה מתעוררת גם כשמתנהל משא ומתן כספי עם מעביד על פשרה כספית לפני תביעה. אם המשא ומתן יתארך וייכשל, שוב תצוץ ההתיישנות.
בחוקי עבודה אחרים, שאינם מצריכים מאמץ נפשי, אינם כרוכים ביחסים מעוותים עם בעל שררה והמודעות אליהם רבה, כמו חוק פיצויי פיטורים וחוק הגנת השכר, ואפילו דמי הבראה – ההתיישנות היא שבע שנים. אין סיבה שדווקא בחוק הזה, שדורש תעצומות נפש ומודעות, ההתיישנות תהיה כל כך קצרה, מה עוד שהחברה מעוניינת לעודד תביעות על הטרדה מינית ושנפגעים יעמדו על זכויותיהם.