דוגמאות להטרדה מינית מילולית

פסק דין: גידופים מיניים אינם "מעשה קונדס"

עובד חברת לובלינסקי הוכיח שעובד אחר בשם שי הטריד אותו באמירות וההתנהגויות הבאות:
"בוא תמצוץ לי – אני אשפוך לך על הפנים". הוציא את איבר מינו ואמר לתובע: "בוא אני אשפוך לך על הפנים"; במקרה אחר שי שפך שמן על גזר ואמר לתובע: "קח, תן לאשתך"; שי השאיר לתובע פתק עם גזר ובפתק כתב: "תדחוף לאשתך שתיהנה מזה מתנה ליום הולדת שלי".

שי שם זרע שלו בתוך כוס וכתב לתובע פתק שמדובר ב"משקה אלים מגופו של שי – תבלע אותו".
באחת מהתקריות, לקח שי את הכובע של התובע והרטיב אותו בכדי שהתובע לא יוכל לחבוש אותו. שי גם צייר על תמונות השייכות לתובע אשר תלו בחדר העבודה שלו. שי כתב לתובע פתקים רבים הכוללים ניסוחים בעלי אופי מיני מטריד, בוטים אלימים, אך הבעלים של הנתבעת קרע אותם, למרות שלטענת התובע, הוא ביקש ממנו לשמור אותם.
עקב תלונת התובע, הוא הועבר לחנות אחרת ופוטר בשל סירובו לעבוד במחיצת המטריד.
כשהמעסיק ביקש להעביר גם את המטריד לשם, התובע התקשה לטענתו לשאת את מסכת ההטרדות ושיתף בכך את רעייתו, אשר פנתה להנהלה. התובע הועבר לעבוד בחנות אחרת של הנתבעת. הריחוק הפיסי עשה את שלו עד שהנתבעת הודיעה לתובע שבכוונתה להעביר את שי לעבוד באותה חנות אליה הוא עצמו הועבר קודם לכן.

טענת הגנה: המטריד הוא איש משפחה למופת, בכלל לא הומו

הנתבעת הכחישה את ההטרדה המינית בטענה שהמטריד הוא "איש משפחה למופת, אב לילדים, ללא נטיות מיניות כלשהן כלפי גברים, וביצע את מעשה הקונדס האמור בתגובה להטרדות מצד התובע ובשעת כעס, מתוך מטרה לגרום לתובע להפסיק את הטרדותיו".

טענות המעסיק נגד הטרדה מינית חסרות בסיס, מקוממות, "לא פחות מאנכרוניסטיות"

הנחותיה ותובנותיה של הנתבעת ביחס לאופן שבו אדם שהותקף מינית אמור להתנהג, נדחו בהיותן חסרות כל בסיס ובהיותן לא פחות מאנכרוניסטיות. להלן מספר דוגמאות נבחרות מסיכומיה של הנתבעת:

עובדה שלא זכר אם היו אנשים בסביבה, מי שהותקף יזכור אם היו חילופי דברים.
לא הביא ראיה והיה ידוע כמקליט.
עובדה שלא התלונן במשטרה.
לו היה דובר אמת כל העובדים היו יודעים.
צופה שיצעק ויגיב בסערת רגשות, לא ייתכן שאיש לא שמע או ראה, לא ייתכן שמצלמות האבטחה לא קלטו.

 והטענה המקוממת ביותר: הואיל ושי אינו בעל נטיות מיניות הומוסקסואליות, הרי שגם אם ל"מעשה הקונדס" יש לכאורה אופי מיני, הדבר אינו מתאים להטרדה מינית בהקשר ליחסים שבין שני גברים בעלי אותה נטייה מינית, אלא לחילופי דברים בין שני גברים הנמצאים בעימות.

בית הדין: לכל נפגע מבנה אישיות ודרך התמודדות אחרת עם הטרדה מינית

בית הדין: הגיעה העת לשרש את השיח על "דרך נכונה", "רצויה", או "מקובלת" להתמודדות של נפגעי הטרדה מינית. לכל נפגע מבנה אישיות ודרך התמודדות משלו והשיח אינו צריך לעסוק בשאלה מהו הפרופיל הרצוי של נפגע.
החלטתו של התובע להתלונן רק בפני מעסיקו ולא להגיש תלונה למשטרת ישראל, כמו גם העובדה שלא צעק ולא שיתף את כל הסובבים אותו בחוויה שעבר, אינם סותרים את גרסתו. העובדה שהגיב כפי שהגיב לסיטואציה אליה נקלע, לא צריכה לעלות בקנה אחד עם ציפיותיה של הנתבעת ביחס למהי התגובה הראויה של אדם שחווה הטרדה מינית במקום העבודה.

גידופים, קללות, הצקות והתעמרות אינם מעשה קונדס אלא הטרדה מינית מסוג התנהגות מבזה ומשפילה

למעשה קונדס הקשר חיובי ובוודאי שאינו הולם סיטואציה עימותית כה קשה. הוכחה מערכת יחסים שקללה גידופים, קללות, הצקות, התעמרות והטרדה מינית. מעשיו של חרגו באופן מובהק גם ממתחם של גסות רוח גרידא. אין צורך להוכיח כי למטריד היתה כוונה מינית, אין רלוונטיות לנטיותיו המיניות. גם לא לעובדה שהוא איש משפחה למופת, או לא.

פסק דין על עונש על הטרדה מינית: אמירה גסה אחת אינה סיבה מוצדקת לפטר עובד מטריד

עובדות פסק הדין בקצרה: התובע שימש מאמן שחיה של קבוצת הבוגרים של הנתבעת, במשך 14 שנה.  במקביל להליכים לחידוש חוזה ההעסקה וללא קשר, אמר התובע אמירות פוגעניות לשתי שחייניות בקבוצת השחייה שלו. האמירות שהתובע אמר הן:

חתולות מיוחמות, אני לא שם זין!

התובע פוטר מהעבודה לאחר שימוע שבו הועלתה נגדו בין היתר הטענה על האמירות הנ"ל. 

דיבור מיני בוטה ביזוי מיני

האמירות הנ"ל עשויות להיחשב הטרדה מינית של דיבור מיני בוטה, הנקראת בחוק למניעת הטרדה מינית התנהגות מבזה או משפילה בקשר למיניות, לרבות לגבי נטייה מינית. בהטרדה מינית מסוג דיבור מיני בוטה לא צריך סירוב של המוטרדת, ומספיק שתהיה אמירה אחת כזו כדי שהיא תיחשב הטרדה מינית.

בית הדין: האמירות המשפילות לא היו הסיבה האמיתית לפיטורים

בית הדין האזורי בחיפה קבע כי הסיבה האמיתית לפיטורי התובע היתה תחושת חוסר שביעות כללית מתפקודו. הנתבעת חיפשה אמתלות לפטר את התובע זמן מה לפני פיטוריו, וכאשר התגלה עניין ההתבטאויותיו לשחייניות – קפצה הנתבעת על ענין זה כעל מוצאת שלל רב. שכן היא סברה שההתבטאויות נותנות לה לגיטימציה לפיטורי התובע להם ייחלו מנהליה כבר זמן מה, ועל כן התובע הוזמן לשימוע לפני פיטורים.

בית הדין: אמירות פוגעניות ולא ראויות, אך לא סיבה מספקת לפיטורים

כאשר שמים על כף מאזניים את 14 שנות עבודתו של התובע ואת הישגיו המקצועיים לעומת סיטואציה אחת של אמירות פוגעניות, ללא מכתבי התראה קודמים – זו לא סיבה מספקת לפיטורים.
בנסיבות שכאלה תגובה מידתית יכלה ללבוש צורת מכתב התראה או שיחת נזיפה.