יותר מ-25 שנות ניסיון בדיני עבודה, הטרדה מינית בעבודה, אפליה.

הטרדה מינית בעבודה מה אפשר לעשות

אפשרויות הפעולה של נפגעת הטרדה מינית

תוכן עניינים

חמש אפשרויות עומדות בפני נפגעי הטרדה מינית במקום העבודה וזכותם לממש את כל האפשרויות, כלומר אפשר גם וגם: תלונה על הטרדה מינית אצל המעסיק מקום העבודה, תלונה במשטרה, תביעה לפיצוי כספי על הטרדה מינית, נגד המטריד ו/או נגד מקום העבודה, תביעה לצו נגד התנכלות למשל תביעה לחזור לעבודה. בעמוד זה אני מפרטת את האפשרויות של נפגעת הטרדה מינית ומשמעותן. מומלץ ללכת לייעוץ משפטי אצל עו"ד הטרדה מינית  כדי לבחור את האפשרות המתאימה לנסיבות ההטרדה המינית לרצון ולצרכים של העובד/ת.

 קשת האפשרויות שנתן המחוקק בידי נפגעי ההטרדה המינית נועדה לעודדם לעמוד על זכויותיהם. וכך לבחור את ערוץ הפעולה שאינו מרתיע ומאיים ומתאים לרצון ולצרכים.

להגיש תלונה על הטרדה מינית למעסיק, נגד המטריד

העובדת זכאית להתלונן בפני המעסיק על ההטרדה המינית, או ההתנכלות, ולדרוש ממנו לקיים בירור הוגן ורציני על ההטרדה המינית או להעמיד את העובד לדין משמעתי. על המעסיק לקיים, ללא דיחוי, בירור של התלונה על ההטרדה המינית. על המעסיק להגן על המתלוננת, במהלך בירור תלונתה על הטרדה מינית, מפני התנכלות כתוצאה מהגשת התלונה על הטרדה מינית ולהרחיק את המטריד מן המתלוננת. אם מצא המעסיק כי אכן היתה הטרדה מינית, עליו לנקוט צעדים להפסיק את ההטרדה המינית ולהגן על המתלוננת.

ממונה הטרדות מיניות

החוק למניעת הטרדה מינית אכן מחייב את המעסיק לספק רשת הגנה לנשים המתלוננות על הטרדה מינית במקום העבודה. בפועל, נשים רבות המתלוננות על הטרדה מינית מתאכזבות, בלשון המעטה, מיחסו של המעסיק. מעסיקים רבים נותנים גב למטריד, או נוקטים גישה סלחנית כלפי התנהגותו ולא רואים בה הטרדה מינית למרות מה שכתוב בחוק למניעת הטרדה מינית. אסור לשכוח שהמטריד הוא בדרך כלל בכיר בארגון ונחיצותו רבה יותר מאשר העובד/ת המתלוננ/ת נגדו על הטרדה מינית. 

ואולם, בשנים האחרונות מאז ימי ה-Me Too אני רואה גם גישה לא עניינית ולא מידתית כלפי תלונות על הטרדה מינית, שאין בה הגינות ויחס מכבד לצד שנגדו התלוננו.

להגיש תביעה כספית על הטרדה מינית נגד המעסיק

מעסיק שלא נקט אמצעים לצורך מניעת הטרדה וטיפול יעיל בה, לרבות תיקון הפגיעה עקב ההטרדה המינית ו/או ההתנכלות – יהיה אחראי להטרדה מינית או להתנכלות שביצע עובד שלו או ממונה מטעמו במסגרת יחסי העבודה, וניתן לתבוע את המעסיק בתביעה אזרחית בשל כך.

חובות המעסיק בקשר להטרדה מינית הם בין היתר:

למנוע את ההטרדה המינית
לטפל ביעילות ובמהירות במקרים של הטרדה מינית.
למנות אחראית הממונה על בירור תלונות על הטרדה מינית.
לתלות תקנון הטרדה מינית ובו שם הממונה לבירור תלונות על הטרדה מינית.
לקבוע דרך יעילה להגשת תלונות על הטרדה מינית.
למלא את כל חובותיו מכוח תקנות למניעת הטרדה מינית.

לתבוע עובד אחר על הטרדה מינית

בתביעה שהיגשתי נגד מעסיק ציבורי על היעדר בירור תלונת עובד על הטרדה מינית, חייב בית הדין לעבודה את העובד להגיש תביעה גם נגד העובדת שהטרידה אותו. וזאת בניגוד למגמת המחוקק לאפשר בחירה של ההליך, לצורך העצמת הנפגע/ת.

להגיש תביעה כספית על הטרדה מינית נגד המטריד

הנפגע יכול להגיש תביעה על הטרדה מינית והתנכלות בבית הדין לעבודה נגד המטריד או המתנכל בעצמו, וגם נגד מקום העבודה. אפשר לתבוע 120,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק על עצם ההטרדה המינית. לתביעה על הטרדה מינית אפשר להוסיף פיצוי על נזקים כמו הפסד השתכרות, נזק נפשי וכיו"ב. 

לתבוע חזרה לעבודה

עובד/ת שפוטר/ה עקב הטרדה מינית או התנכלות, רשאי/ת לדרוש מהמעסיק להחזירם לעבודה או ולמנוע את הפיטורים, ואם מקום העבודה לא עשה כן – לבקש בבית הדין לעבודה צו מניעה נגד הפיטורים.

בתיק שייצגתי עובד, בית הדין החזירו לעבודה ופסק לטובתו פיצוי

בתיק שייצגתי עובד שנגדו הוגשה תלונה על הטרדה מינית, בית הדין הורה להחזיר את העובד לעבודה אחרי שפסק כי נימוק "המוגנות מפני הטרדה מינית" היה תירוץ של מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית להעביר אותו מתפקידו. במילים אחרות השתמשו בערך החשוב של מניעת הטרדה מינית משיקולים ציניים.

תביעה כספית או תלונה במשטרה?

(אפשר גם וגם)
מניסיון, אני חושבת שתביעה כספית בדרך כלל, עדיפה מתלונה במשטרה. ההחלטה תלויה כמובן בנסיבותיו של כל מקרה ומומלץ לגשת לייעוץ משפטי אצל עורך דין הטרדה מינית לפני שנוקטים בפעולה כלשהי. 

תלונה על הטרדה מינית
קיראו פוסט שלי שמסביר את ההבדל

כאן כתבתי פוסט על תביעה כספית על הטרדה מינית לעומת תלונה במשטרה. באופן כללי אפשר לנקוט בשני ההליכים גם יחד: גם להגיש תלונה במשטרה על הטרדה מינית וגם להגיש תביעה כספית על הטרדה מינית.

פסק דין: במקרים חמורים של הטרדה מינית צריך להתלונן

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לא די בכך שתובעת בגין הטרדה מינית תטען במסגרת ההליך האזרחי כי נאנסה או כי בוצע בה מעשה סדום בנסיבות חמורות. במקרה של תקיפה פיזית חמורה, ובמיוחד כאשר היא חוזרת על עצמה מספר פעמים, יש לצפות כי העובדת תפנה למשטרה או לפחות לממונה על מניעת הטרדה מינית במקום העבודה.

לפי פסק הדין, אינטרס חברתי מובהק הינו למגר תופעות חמורות מעין אלו, ולעודד נפגעות תקיפה מינית להגיש תלונה למשטרה, על מנת שניתן יהיה להעמיד את העבריינים לדין, ולהושיבם מאחורי סורג ובריח למשך שנים ארוכות.

לעומת זאת, מקום בו אישה טוענת בהליך אזרחי של הטרדה מינית, כי היא נפלה קורבן למעשי אלימות קשים כמו אונס ומעשה סדום, ומנגד אין היא מגישה תלונה משטרה, עלול להעלות ספקות באשר לגרסתה העובדתית בדבר ההטרדה המינית ולעמוד לחובתה. זו הפעם הראשונה שבית הדין משמיע דברים כאלה כי אי פנייה למשטרה פוגמת באמינות.

ופסק דין אחר: אי פנייה למשטרה בגין הטרדה מינית אינה גורעת מאמינות המתלוננת

בפסק הדין פלונית מיום 26 במרס 2008 נקבע כי אם היתה המערערת מגישה תלונה במשטרה, יכול היה הדבר להוות אינדיקציה לכך שהמעשים שנעשו לה היו בניגוד לרצונה, אולם אין מדובר בדרישה הכרחית הגורעת ממהימנותה לגבי גרסתה על ההטרדה המינית, גם אם לא הגישה תלונתה.

מידת ההוכחה הנחוצה במשפט אזרחי על הטרדה מינית בעבודה

הוכחת הטרדה מינית בהליך אזרחי פסק דין של בית הדין הארצי (9.11.02) קבע כי מידת ההוכחה הדרושה כדי להוכיח הטרדה מינית מקום העבודה היא כהוכחה הדרושה בהליך אזרחי רגיל. בכך דחה בית הדין הארצי את קביעתו של בית הדין האזורי כאילו נחוצה רמת הוכחה מוגברת בתביעות הטרדה מינית בעבודה. ראו כאן על ראיות בתביעת הטרדה מינית.

ממתי "סופרים" התיישנות על הטרדה מינית או התנכלות

תקופת ההתיישנות על מעשי ההטרדה המינית או ההתנכלות נמדדת לא מיום סיום יחסי העבודה אלא "מיום שנוצרה העילה" ועד ליום הגשת התביעה. 

אירועי הטרדה מינית והתנכלות שחלקם התיישנו וחלקם לא

לפי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אם מדובר בפגיעה מצטברת ונמשכת בתנאי העבודה, בקידום בעבודה, ייתכן שהאירועים יהוו אירוע אחד של הטרדה מינית והתנכלות, לצורך בחינת ההתיישנות לפי החוק למניעת הטרדה מינית. או למשל כאשר מדובר בהתייחסויות מיניות חוזרות היוצרות מסכת אחת של הטרדה מינית, או הטרדה מינית והתנכלות. צריך לבדוק כל מקרה לפי נסיבותיו והכתובת לייעוץ משפטי אישי היא עורך דין הטרדה מינית בעבודה.

בתביעה שבה ייצגתי את העובד המוטרד

היגשתי תביעה בשם עובד שתבע את מקום העבודה כי הפר את חובותיו כמעסיק מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, והתעלם מתלונת העובד על הטרדה מינית. העובד בחר שלא להגיש תביעה נגד העובדת.  בית הדין האזורי (5.2.17) בהחלטה מקוממת: אם תובעים את מקום העבודה, חייבים לתבוע גם את המטריד.

החלטת בית הדין לצרף את "המטרידה" כנתבעת בנוסף למקום העבודה

העובדת המטרידה נגעה באופן בוטה ומשפיל בעובד לעיני חברותיה תוך שהיא מלגלגת עליו. מקום העבודה היה אדיש למצוקת העובד ולא בדק את תלונתו. גם לא דאג להרחקת העובדת ולא הבטיח שהמעשה לא יחזור על עצמו. לעובד לא היה שום עניין לתבוע את העובדת, אלא את מקום העבודה, שבשל מחדליו כטענתו, נאלץ העובד להתפטר ממקום העבודה. 

למה מוטעית הקביעה כי יש לתבוע גם את המטריד בנוסף למקום העבודה?

הכלל הוא כי התובע בוחר בנתבע. בית הדין יכול לצרף אדם כבעל דין בתביעה, גם אם התביעה לא הוגשה נגדו, רק אם נוכחותו של האדם כבעל-דין במשפט דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק בשאלות העולות מן התביעה. הכלל הוא שאין לכפות על אדם לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד.

האוטונומיה של התובע לבחור את נתבעיו היא בבסיס השיטה המשפטית. התובע הוא שיוזם את התביעה וקובע את עיתוי הגשתה, את העילות שבגינן יתבע, את הסעדים שיבקש ואת זהותם של הצדדים לתביעה.

מספר אפשרויות לנפגעי הטרדה מינית כדי להעצימם

ולאפשר להם לבחור ההליך הנוח והמתאים. המדיניות המשפטית היא לאפשר לנפגעי הטרדה מינית קשת של אפשרויות משפטיות, כדי לעודדם לעמוד על זכויותיהם. האוטונומיה של התובע לבחור את נתבעיו באה לידי ביטוי מפורט וספציפי בחוק למניעת הטרדה מינית המאפשר לנפגע הטרדה מינית לנקוט בהליכים משפטיים שונים לפי בחירתו. 

המטרה היתה "להציע כיוונים משפטיים רבים ככל האפשר, כדי שכל מי שנפגעה מהטרדה מינית תמצא את האפיק שאינו מאיים עליה, אינו מרתיע אותה, ועונה על צרכיה" (ד"ר אורית קמיר בספרה זה מטריד אותי לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית, הוצאת כרמל 2009).

החוק נועד למנוע לחץ מכל סוג שהוא על נפגעת ההטרדה המינית ולאפשר לה חופש פעולה מירבי.

מה מיוחד בתביעות של תובעים גברים על הטרדה מינית?

דברים אלה יפים קל וחומר על נפגעי הטרדה מינית, גברים, המתקשים להתלונן על פגיעות מיניות בכלל והטרדות מיניות בפרט, וסביר להניח שאחוז הנפגעים המתלוננים בקרבם נמוך עוד יותר מאשר בקרב נשים (ציטוט מספרה של קמיר הנ"ל).

אם מקום העבודה חפץ שה"מטריד" יציג את עמדתו בדיון, פתוחה בפניו הדרך להעידו או לבקש מבית הדין הנכבד לזמנו לעדות. אין צורך לצרפו כנתבע בתיק כשהתובע/ת אינו מעוניין בכך.