במסגרת עיסוקי בתחום אני מגישה תביעות על הטרדה מינית בבתי הדין לעבודה, לפיצוי כספי או לצווים מבית הדין נגד התנכלות ופיטורים וכדומה. לפעמים אני כותבת מכתב מקדים למעסיק ובו מנסה להשיג את מטרת הלקוח, פיצוי כספי או סעד של צו עשה, ללא הגשת תביעה. ולפעמים לא. לכל תיק ולכל לקוח/ה הנסיבות המיוחדות שלו.
בפוסט הזה אני רוצה לכתוב על אופציה נוספת שנמצאת על השולחן וקוראים לה גישור. לא לכל אחד זה מתאים, גם לא לכל מקרה. יש והגישור נעשה לפני הגשת תביעה לבית הדין, וקורה רבות שבתי הדין מעבירים תיקים לגישור לאחר קבלת כתבי הטענות של הצדדים. הפוסט הזה מדבר על גישור באופן כללי, לפני או אחרי הגשת כתבי הטענות.
מה זה גישור
גישור מוגדר בחוק בתי המשפט כהליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, התובע והנתבע, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו. תפקיד המגשר לסייע לצדדים להגיע להסכמה בדרך של ניהול משא ומתן חופשי, המגשר לא מכריע בסכסוך. בהליך הגישור המגשר יכול להיפגש עם הצדדים כולם, עם כל אחד בנפרד, עם הצדדים עם או בלי עורכי דינם.
מה שחשוב שדברים שנמסרו בהליך גישור לא יכולים לשמש ראיה בבית המשפט. המטרה היא שבגישור הצדדים יוכלו להתבטא באופן חופשי ללא חשש שהדברים ישמשו כנגדם. אם הגישור אינו מסתיים בהצלחה, אסור להשתמש בשום מידע או דברים שנאמרו בו בהמשך ההליך המשפטי. הסודיות חשובה גם במקרה שהגישור מצליח ויש הסדר גישורשהוא הסכם בין הצדדים על יישוב סכסוך שביניהם שהושג בסיומו של הליך גישור. בדרך כלל ההסכם סודי. החסיון נועד לעודד את הצדדים לנהוג בפתיחות ובכנות, באופן שישתפו פעולה ביניהם ועם המגשר בניסיון לפתור את הסכסוך.
אם הגישור לא מצליח ממשיכים בתביעה
בהליך משפטי מוסרים לצד גימל, דהיינו שופט, את ההכרעה בסכסוך. האם היתה או לא היתה הטרדה מינית, ואם כן מה גובה הפיצוי. מגישים כתבי טענות, ראיות, חקירות נגדיות סיכומים ופסק דין. גישור הוא סוג של משא ומתן החוסך את המהמורות של ניהול תביעה בבית משפט. אם מגישים תביעה והגישור לא מצליח, ממשיכים בתביעה. זה לא סותר ולא בא במקום.
למה גישור? מה פתאום גישור בהטרדה מינית? איך זה בכלל מתאים? הטרדה מינית זה לא עניין למשטרה? זה תהליך הסכמי, שבו אפשר לבוא לידי ביטוי, לא צריך למסור לשופט את ההכרעה. לבית משפט תמיד אפשר להגיש תביעה על הטרדה מינית, לוחצים אנטר ויש תביעה. או להמשיך בתביעה אם כבר הוגשה. בגישור על הטרדה מינית יש, לעיתים, יותר מזה, ועל כך אני רוצה לספר.
הערך המוסף שיכול להיות לגישור בעניין הטרדה מינית
ניהול תביעה על הטרדה מינית על דרך של גישור יכול להיות סוג של חוויה מתקנת למי שמחליטה לתבוע את זכויותיה בגלל הטרדה מינית שעברה (אני כותבת מתלוננת, אבל ייצגתי גם מתלוננים, גברים, בהליכי גישור מול מטרידים).
המצב שעליו היא באה לספר לי הוא מצב בלתי נסבל מבחינתה, שבו היתה בעמדת נחיתות, בדרך כלל מול הממונה עליה שנגדו יש לה טענות על הטרדה מינית.
קיראו עוד באתר עו"ד מיה צחור:
בכל ההטרדות המיניות, מנגיעה שנכפית על עובדת ועד יחסי מין בהסכמה עם הבוס, וגם כאשר נאלצת לספוג הערות מיניות ולהבליג, העובדת מתארת מצב של נחיתות מול הממונה. כועסת על עצמה שהיא לא היתה היא עצמה, לא ביטאה את רצונותיה באופן אמיתי. היא היתה הצד הסביל, הנענה להצעות מיניות, למשל. או לא דוחה אותן באסרטיביות שהיא רגילה בה. אז כאשר עובדת באה לייעוץ על הטרדה מינית וחושבת איתי מה עושים, היא מבחינתי באה לעשות מעשה. האמצעי המשפטי הוא הדרך, המטרה בדרך כלל היא לתקן, לחזק, לעשות אחרת.
כותבת האתר, עו”ד מיה צחור, יותר מ-25 שנות ניסיון בדיני עבודה, הטרדות מיניות בעבודה, ייעוץ משפטי וייצוג, גישור, בירור הטרדה מינית במקומות עבודה.
לפניות
עובדות שמגיעות אליי ומעוניינות בהליך של גישור מבטאות רצון שעכשיו גם הוא יראה מה זה, שיחווירו לו הפנים, שלעולם הוא לא יעז לעשות את זה לאחרות, שירעד מפחד, שישלם והרבה. את המשאלה הזאת, שיותר הוא לא יעז לבצע עוד פעם מעשה של הטרדה מינית, אני שומעת ממתלוננות רבות. ישנו גם צורך עז בהכרה, שהוא יכיר בכך שעשה לה משהו רע כנגד רצונה האמיתי. שאפילו יתנצל.
ויש כאלה שלא כל כך חשוב להן מה יגיד המעסיק, או אפילו אם יציע פיצוי כספי, מבחינתן יש להגיש תביעה בבית הדין לעבודה. ויהי מה.
יושב מגשר או מגשרת באמצע, אפשר לבוא ולהגיד מה רוצים.
רוצה לכעוס על ההטרדה המינית? בבקשה, תיפגשי איתו עם המגשרת ותצעקי עליו כמו שמעולם לא צעקת.
כשאני מציעה את האפשרות לפגוש את מי שהעובדת מייחסת לו הטרדה מינית, לעיתים חמורה, אף אחת לא מסכימה מיד. זה לא האוטומט הרגיל. עדיף להתחבא מאחוריי ולנהל את העניינים.
בגובה העיניים
אבל אז איפה התיקון? רצית לעמוד מולו, לא? כשווה? צאי מאחורי החצאית של עורכת דינך והתייצבי. תכעסי, לא נורא אם יהיו דמעות. אולי תשמעי גם שלו יש צד, שהוא ראה דברים אחרת. כי עכשיו אתם בגובה העיניים. אולי הוא יגיד לך שאת בכלל לא הבנת, זה לא היה כוח, הוא אהב אותך, זו מבחינתו לא היתה הטרדה מינית. אולי הוא יתנצל. אולי סוף סוף תסבירי לו איך נראו הדברים מהצד שלך, שזו לא היתה רומנטיקה, זו היתה כוחנות.
עובדת סיפרה לי אחרי פגישה כזו בהתרגשות שהדבר הראשון שהבוס אמר לה זה שעובדת כמוה לא היתה לו ולא תהיה לו, היא היתה הטובה שבעובדותיו. עיניה זהרו. בחיים לא הייתי מצפה שזה מה שהיא רוצה לשמוע. עובדה. בבית המשפט לא מקבלים דברים כאלה.
ואין עורכי דין בפגישה הזאת.
המגשרת יושבת ביניהם, שדברים לא ייצאו משליטה, שהעובדת תרגיש מוגנת, אבל זהו. המגשרת בדרך כלל שותקת. עורכי הדין יושבים בחדר אחר ומתים להיות זבוב על הקיר, משתוקקים למצוא סתירות בגרסאות של הצד השני, לבחון את האמינות, אבל הם בצד. איש לא יכול להרוויח מפגישה כזו מלבד הצדדים עצמם.
בסוף מדברים על פיצוי וכמה פיצוי, ואולי מכתב התנצלות. זה משא ומתן רגיל, מתיש, כמו כל משא ומתן שיש בו עורכי דין.
הפיצוי שמתקבל בסוף, גבוה או נמוך – הפיצוי אינו תרופה על ההטרדה המינית ועוגמת הנפש. נכון שיש בפיצוי על הטרדה מינית הכרה, ושממש לא מזיק לקבל כסף אחרי חודשים של ישיבה בבית בגלל ההטרדה המינית או למימון טיפול נפשי. אבל הוא אינו מרפא את תחושת הכאב של מי שחוותה הטרדה מינית.
עדיין לא שמתי את האצבע על מתי הלקוחה יוצאת מרוצה מהליך כזה של גישור בתיקי הטרדה מינית. היא יכולה לקבל פיצוי כספי גבוה, מעל ומעבר ממה שהיו פוסקים לה בבית המשפט, ולהרגיש תסכול. אולי כי הכי חשוב היה לה ששופט ישמע ויחליט שזו היתה הטרדה מינית.
והיא יכולה לקבל סכום סביר יחסית, אבל להגיד תודה בחיוך, לשים נקודה על הסאגה הזאת בחייה ולהמשיך הלאה, העניין של ההטרדה המינית סגור מבחינתה. אני חושבת שכאשר התהליך מתנהל נכון אז יש יותר סיכוי לשביעות רצון.
מה זה נכון?
לא משא ומתן עקיף באמצעות עורכי דין, אלא תהליך אמיתי שבו מתמודדים ישירות מול האדם שמולו הרגשת חלשה.
ועדיין, אני שואלת את עצמי למה נשים שעברו את התהליך ומקבלות פיצוי כספי שאי אפשר לחלום עליו בבית הדין, יוצאות לעיתים מאוכזבות?
כי תהליך משפטי מול מי בעל סמכות שהטריד אותך, גם אם הוא מתנהל “נכון”, אינו תחליף לעבודה עצמית, ללקיחת אחריות. כי יש במעשה הזה, שבו דורשים פיצוי ממי שהטריד, העברת אחריות למצב למישהו אחר.
הוא הטריד, הוא יושיע. הוא גרם לי להרגיש רע, הוא ישלם ועכשיו ארגיש טוב. האומנם?
ניהול הליך משפטי, ובו ציפייה שהצד המזיק יקח אחריות וישלם, אינו בא במקום לקחת אחריות למצב הנפשי, לשאול שאלות קשות, למשל: למה לא הייתי עצמי, איך יכולתי לנהוג אחרת, איך אני יכולה לעשות שבפעם הבאה זה לא יקרה, מה קורה לי עם בעלי סמכות, למה שתקתי כאשר הוא בילבל לי את המוח עם המיניות שלי, למה הייתי צריכה להסכים לשכב עם גבר שגילו כפול מגילי. אלו דברים שנכונים בעיקר להטרדות מיניות שבהן יש מרכיב של הסכמה. גם שתיקה לבוס שמנבל את הפה ומראה תמונות פורנוגראפיות ולא מפסיק לדבר על מין, זה סוג הסכמה.
אז ההליך המשפטי כבודו במקומו, צריך לקחת ממנו את מה שיכול להעצים, לתרום, לתת חוויה של כוח, אבל לא מעבר.