מועמדות לעבודה מרגישות נוח לספר בראיון העבודה שהן בהריון. נכון, החוק מתיר להן לספר על ההריון בחודש החמישי, אין חובה להודיע בראיון העבודה על ההריון, אבל יש כאלה שנוח להן יותר להיות כנות בעניין הזה, שלא יגידו אחר כך לא סיפרת.
המועמדת סיפרה בהגינותה על הריונה, הליכי קבלתה בוטלו.
אני מייצגת מועמדת כזו, שהתראיינה לתפקיד מנהלת חשבונות בחברה גדולה ומוכרת. בראיון הראשון היא לא אמרה דבר, ורק לאחר שהליכי הקבלה התקדמו וכל שנותר היה להיפגש עם המנהלת, היא החליטה שרוצה להיות “בסדר” ולהודיע. באותה נשימה אמרה שתהא מוכנה להירתם גם בחופשת הלידה.
תביעה שהיגשתי בשם עובדת: הליכי הראיון הופסקו מיד לאחר שאמרה שהיא בהריון
טענה העובדת שהליכי הראיון הופסקו כי אמרה שהיא בהריון. זאת לאחר שכבר נקבע לה ראיון עם המנכ”ל והיה נדמה שאוטוטו מתקבלת לעבודה. היגשתי תביעה, המעסיק הכחיש את הטענות בכתב ההגנה. לאחר דיון בבית הדין התנהלה הידברות בין באי כוח הצדדים והמעסיק הסכים על תשלום פיצוי כספי ששיעורו חסוי בהסכמת הצדדים בהסכם הפשרה.
באותו רגע המעסיק ביטל את הליכי הקבלה. העובדת הגישה באמצעותי תביעה לבית הדין לעבודה על אפליה בקבלה לעבודה. הטענה המרכזית של העובדת: אלמלא הודיעה על הריונה, היתה מתקבלת לעבודה והמעביד שקל שיקול פסול. התיק הסתיים בפשרה כספית.
בפסקי דין שניתנו לאחרונה נפסקו פיצויים בסכומים גבוהים ביותר נגד חברות שלא קיבלו לעבודה מועמדת בשל הריונן.
אמירות סטראוטיפיות בראיון עבודה די באמירה מפלה, למשל כי “נשים לא מתאימות לתפקיד”, כדי להטיל על מעסיק פיצוי עונשי
בסופו של דבר מועמדותה של פלוטקין נבחנה אך ורק לעבודה בין כותלי המשרד. כתב ידה הופנה לחוות-דעת גרפולוג, שציין בחוות-דעתו בין היתר, כי פלוטקין מנהלת תחרות עם גברים “במגמה להוכיח עליהם את עליונותה”. חוות-הדעת של הגרפולוג הייתה שלילית, והמועמדת לא התקבלה לעבודה. במקומה התקבלה אשה.
פסק הדין המנחה בעניין אפליה בקבלה לעבודה ובכלל הוא פסק הדין בעניין שרון פלוטקין ושדולת הנשים נגד אחים אייזנברג בע”מ. פלוטקין נענתה למודעת “דרושים” לפיה דרוש למעסיק איש/ת מכירות. בעת הראיון הסביר לה המנהל, כי קיימות שתי משרות פנויות. האחת, של איש מכירות שעיקר מלאכתו מחוץ למשרד, והאחרת, של מי שעובד בתוך המשרד. פלוטקין הביעה את רצונה לעבוד כאשת מכירות מחוץ למשרד, בשל תנאי ההעסקה המשופרים של משרה זו, אולם, הוסבר לה באופן חד-משמעי, כי נשים לא מתאימות לתפקיד זה, בעיקר עקב השעות הארוכות הנדרשות מחוץ למשרד.
אז מה אם התקבלה אשה? עדיין זו אפליה
נקבע שהיתה אפליה למרות שבסופו של דבר התקבלה תחתיה אשה, בית הדין הארצי קבע כי די בשאלות בעלות אופי סטריאוטיפי בעת ראיון אישי או בטופסי הזמנה למכרזים כדי להטיל אחריות על מעביד פוטנציאלי. לא משנה אם כוונתו של המעביד היתה טובה ואם כלל לא התכוון להפלות. בית הדין הטיל על המעביד פיצוי כספי עונשי בסכום של 50,000 ש”ח.