באחרונה שינה המחוקק את חוק עבודת נשים והאריך את התקופה שבה אסור לפטר אחרי חופשת הלידה מ-45 יום ל-60 יום. כל ארגוני הנשים התלהבו מהשינוי וחשבו שהוא עוזר לנשים להשתלב במעגל ההעבודה לאחר חופשת הלידה.
אני הייתי נגד והבעתי את דעתי גם בועדה לקידום מעמד האשה בכנסת שדנה בחוק.
במאמר ב”הארץ” אני מסבירה מדוע השינוי הזה מיותר ופוגע בנשים.
על הויכוח בעניין זה ביני לבין ארגוני הנשים אפשר לקרוא גם במאמר שפורסם ב-Ynet, סמוך לחקיקת החוק.
בסופו של דבר, מחאתי כעורכת דין פרטית המתמחה בתחום והמכירה אותו מקרוב, לא עזרה. החוק עבר. הנה מאמרי במלואו.
באחרונה אישרה הכנסת את ההצעה להאריך ל-60 יום את התקופה שבה אסור לפטר עובדת לאחר חופשת הלידה. עד היום האיסור עמד על 45 יום בלבד. המחוקק רוצה לעודד מעבידים להחזיר עובדות אחרי חופשת לידה לעבודה בפועל. כזכור, בשנת 1998 חוקקה הכנסת חוק שלפיו אסור לפטר 45 יום לאחר חופשת הלידה. לפני כן אפשר היה לתת מכתב פיטורים בסוף חופשת הלידה ולשלם 30 יום הודעה מוקדמת.
כוונותיו של המחוקק טובות: לכונן נורמה חברתית, שלא לפטר נשים אחרי חופשת לידה אלא להמשיך ולהעסיקן. המחוקק בעצם אומר למעביד קח את העובדת לחודש וחצי, תראה שהשד לא נורא כל כך, למרות שהיא אמא, ואז תמשיך ותעסיק אותה.
נכון, פיטורים אחרי חופשת לידה פןגעים ביותר, בעיקר כשמדובר בנשים שעבדו בארגון כמה שנים, שאין חולק על מקצועיותן ומסירותן, ושבכל זאת המעביד לא רוצה אותן אחרי שילדו. אותי באופן אישי פיטורים כאלה מקוממים. אותה עובדת היתה טובה למעביד כל עוד היא משוחררת ממחויבות משפחתית אחרת, כל עוד היא רק שלו. ברגע שבא לעולמה תינוק, המעביד מגיב כאילו מעתה הדברים לא יהיו אותו הדבר ואז מעדיף את המחליפה, שאולי היא גם זולה יותר. בדרך כלל, אגב, הצינה כלפי העובדות במקרים כאלה מתחילה עוד קודם, בתקופת ההריון.
האם החוק עוזר לנשים? לדעתי לא, הוא פוגע בהן. לא רק שהוא לא מונע את הפיטורים, אלא שהוא כופה על הצדדים יחסי עבודה למשך חודש וחצי ומותיר לעתים את העובדת עם פחות זכויות.
כאשר מעביד אומר לעובדת בואי תחזרי ל-45 יום לעבודה, אחרי חופשת לידה, אותה עובדת מעדיפה בדרך כלל לקבל מכתב פיטורים מיד ולא לחזור לעבוד במקום שהמעביד לא רוצה אותה אבל אנוס לעשות זאת על פי החוק. אז נשים כאלה פונות אליי ושואלות אם הן חייבות לחזור ואם אי אפשר לקבל כבר עכשיו מכתב פיטורים ולהיפרד. לפי החוק, אם הן לא חוזרות, הן מאבדות את זכותן לחודש וחצי ועשויות להיחשב למתפטרות, כלומר, בלי פיצויי פיטורים, בלי דמי אבטלה ובלי הודעה מוקדמת. המעביד גם הוא כבול: אם יתן מכתב פיטורים הוא מפר את החוק.
לחזור אחרי חופשת לידה למקום עבודה שלא רוצה אותך, ועוד לחודש וחצי, זה בכלל לא פשוט. צריך להפסיק לעתים הנקה, למצוא מטפלת, גן, מעון ולשנות סדרי עולם. לא תמיד זה כדאי בשיל תקופה כל כך קצרה.
מעבידים יעדיפו שנשים יתפטרו והם לא יצטרכו לשלם גם 45 יום וגם הודעה מוקדמת. לכן יצר החוק הזה כר נרחב למניפולציות לגרום לעובדת לעזוב מרצונה. אם העובדת אומרת למעביד שהיא לא רוצה לחזור ל-45 יום, כי לא שווה לה להפסיק להניק ולמצוא מטפלת לתקופה קצרה, המעביד יכול לתפוס על זה טרמפ ולהגיד לה שאם היא לא חוזרת, היא תיחשב למתפטרת. כלומר, לגלגל עליה את האחריות להפסקת העבודה. אז היא מפסידה פיצויי פיטורים, דמי אבטלה וגם, כמובן, הודעה מוקדמת לפיטורים.
במקרים אחרים העובדת אמנם חוזרת לעבודה, אבל לתפקיד אחר, כשהתפקיד שלה כבר מאויש והיא “מיובשת” בתפקיד משמים ומשפיל. אם העובדת אומרת שהיא לא באה, קל מאוד לטעון שהיא התפטרה. כך המעביד לא משלם את החודש וחצי הזה, לא הודעה מוקדמת, אין מכתב פיטורים ולעתים אין פיצויי פיטורים.
ועוד דבר. נניח אשה יודעת שרוצים לפטר אותה והנה היא מצאה עבודה אחרת ורוצה לעבור עבודה. האם היא יכולה לעבור לעבוד במקום אחר ולוותר על התקופה הזאת? לפי החוק , אם היא לא חוזרת, למרות שהמעביד אמר לה שבסיום ה-45 יום היא תפוטר, היא לא תהיה זכאית לפיצויי פיטורים.
נחשוב רגע על אשה שהמעביד רצה לפטר אותה במהלך ההריון ושמשרד התמת לא אישר את פיטוריה. בשבילה האפשרות לחזור לאותו מקום עבודה שממילא היחסים שם חמים ומתוחים, זו האפשרות הכי גרועה. אבל אם היא לא תחזור, היא תיחשב למתפטרת, למרות שמי שרצה לפטר אותה בהתחלה היה המעביד.
חסרון נוסף של החוק, שהוא לא מבחין בין עובדות ותיקות לעובדות חדשות. נניח מעביד לוקח עובדת לכמה חודשים בהריון כעבודה זמנית, גם עליו חל האיסור לפטר אחרי חופשת הלידה. מי יסכים, איפוא, לקחת לעבודה זמנית עובדת בהריון?
החוק הזה עשוי לדעתי להגדיל את הבקשות למתן היתר לפיטורים בהריון. נניח מעביד לא מרוצה מעובדת אבל שמע שהיא בהריון ומחליט להעסיקה ולא להגיש בקשה להיתר. מעביד כזה יחשוב עכשיו פעמיים ויהיה לו עדיף לבקש היתר בכל תנאי, משום שהאופציה היא להיתקע עם עובדת שהוא לא רוצה עוד ששים יום לאחר חופשת הלידה.
לסיכום, צריך גם להשאיר פתח להסכמה בין הצדדים. לכפות על הצדדים להישאר ביחסי עבודה בפועל אחרי חופשת הלידה אינו מסייע לאיש ובטח שלא לנשים. במקום להאריך את התקופה לששים יום, צריך לבדוק מחדש כיצד אפשר להתגבר על החסרונות של החוק במתכונתו הנוכחית. אולי לשקול הודעה מוקדמת בכסף בלי לכפות יחסי עבודה.