הארץ | התקשורת בפרשת בועז ארד

כמי שעוסקת בתחום יותר מ–20 שנה, אני מודעת היטב לכוח שנמצא בידי מי שעומד מול אדם שמגלה לראשונה, כי מעשים שעשה ממרום מעמדו עשויים להיחשב לעבריינות מין. פרסום השם הוא העונש הוודאי, המוחלט, הבלתי הפיך, שכן הזכות לשם טוב, כפי שקבע בית המשפט העליון, חשובה כחיים עצמם. במאמר ב"הארץ" שגרר יותר תגובות מכל מאמר אחר שכתבתי, חשבתי שאפשר היה לנהוג אחרת.

המטרה של "מאקו" בפרסום הסיפור של בועז ארד לא היתה שיפור הנורמות החברתיות, לא הגנת הציבור וגם לא טובתה של מי שפנתה אליהם בתקווה שפרסום העניין ייתן מזור לכאביה. שאחרת היה אפשר להציע למתלוננת לנקוט צעדים מתונים בהרבה במסגרת האפשרויות הקיימות בחוק, שיתרמו תרומת מה להעצמתה, ועל הדרך גם לחידוד הנורמות הרצויות ואולי למיצוי מסוים של הדין עם האיש, בפרט על רקע תקופת ההתיישנות.

אך מרגע שעניין כזה עובר לתקשורת, בדרך כלל קנה המידה היחיד לפרסום הוא עוצמת ה"סיפור". פרסום השם, בעיקר אם אחד הצדדים מפורסם, אכן מעורר עניין ציבורי, אבל לא בהכרח מיטיב עם המתלוננת. בחוק יש שפע של אפשרויות: להתלונן, לתבוע כסף, להתנהל מול האיש ישירות בגישור או בהליכי צדק מאחה. אף לא אחת מהן אינה מרפאה אלא באופן יחסי את הכאב והנזקים של הנפגעת. עורך "מאקו" אמר בתוכניתו של רזי ברקאי בגלי צה"ל, כי הועלו בתחקיר תלונות נגד מורים נוספים, אבל הוחלט להזכירם ללא שמם, משום שרמת הראיות נגדם לא היתה גבוהה כמו במקרה של ארד. לאחר

מכן אמר העורך, כי מערכת מאקו אינה בית משפט. לא בית משפט, אבל חרצה את הדין, בלי מערכת האיזונים שנקבעה בפסקי דין, וכבעלת אינטרס עצמאי בפרסום.

התחושה היא, שמה שעמד בבסיס הפרסום, השיקול היחיד שנשקל, הוא היותו של ארד אמן בינלאומי מוערך, מורה בחסד עליון, במלים אחרות — אחלה סיפור. במסגרת השיקולים לא הובאה בחשבון העובדה שכנראה כבר חלה התיישנות על הפרשה, ושבתגובת האיש מבצבצים רמזים לחרטה וכאב. דומה שאיש לא נתן לבו לשאלה מה חומרת המעשים במדרג החומרה שנקבע בפסיקה — האם מדובר בניצול מיני גרידא, או במערכת יחסים אסורה? מה הסיכון לתלמידות קטינות נוספות?

כמה מתעתע השימוש שעושה התקשורת בנפגעות הטרדה מינית. ביחסי עורך דין לקוח החוזה ברור, שירות משפטי תמורת תשלום. טובת הלקוח עומדת לנגד עורך הדין בכל צעד ושעל, לרבות בשאלת הפרסום. בתקשורת, כמו שאני אומרת לכל מתלוננת שמדמיינת את התקשורת עושה צדק בשמה, הנפגעת מעמידה את עצמה ככלי לטובת צרכים של גוף שאין לה שליטה עליו.

ממתי מערכת עיתון קובעת את רף הראיות הנחוץ להרשעה בניצול יחסי מרות, שמצדיק פרסום מיידי בנסיבות רגישות כל כך?

האם מערכת מאקו דאגה לעדכן את המתלוננת שאלו דברי האיש בטרם נקודת האל־חזור, ושאלה אותה על עמדתה בנוגע לעצם הפרסום?

או שמרגע שמסרה את עניינה למערכת העיתון אין לה שליטה האם ומה ייכתב. כלומר, מרגע זה המתלוננת היא כלי של התקשורת, לטובת התקשורת, והיא ורק היא נושאת פצע נוסף.

החיפזון לפרסם לאחר שאדם אומר שישים קץ לחייו, תוך התגדרות בנוהל שליחת שוטר, מעלה סימני שאלה האם השתרבבו שיקולים עיתונאיים־ציניים, למשל, לשם הדוגמה: חשש לבלעדיות או סימנים לצו קרב לאיסור פרסום.

לפי פסיקת בית דין לעבודה, השיקולים לפרסום שמו של אדם שלגביו טענות להטרדה מינית הם: מידת "חזקת החפות" העומדת לנפגע; העניין הציבורי המושפע ממעמדו של הנתבע; האם יש במידע תועלת מיוחדת לציבור? האם מדובר במידע רכילותי, או שהרצון לפרסום נובע מיצר נקם? בנוסף, יש לבדוק את מידת הביסוס של המידע, האם עבר את בחינתו של גורם חיצוני אובייקטיבי.

שיקול לא פחות חשוב: הנזק הצפוי להיגרם לציבור כתוצאה מאי פרסום, לעומת הנזק הצפוי למי מהצדדים המעורבים בהליך כתוצאה מהתרתו. רק פגיעה שהיא מעבר לפגיעה הרגילה עשויה להצדיק סגירת הדלתיים. הכלל בבתי הדין לעבודה הוא סגירת דלתיים עד לפרסום פסק הדין.

בכך ניתנת הגנה לצדדים מפני פרסום עובדות שאינן נכונות וכך נמנעים דיווחים סנסציוניים ובלתי מוכחים בכלי התקשורת. כמי שעוסקת בתחום יותר מ–20 שנה, אני מודעת היטב לכוח שנמצא בידי מי שעומד מול אדם שמגלה לראשונה, כי מעשים שעשה ממרום מעמדו עשויים להיחשב לעבריינות מין.

פרסום השם הוא העונש הוודאי, המוחלט, הבלתי הפיך, שכן הזכות לשם טוב, כפי שקבע בית המשפט העליון, חשובה כחיים עצמם. כאשר עלי למסור לאדם מכתב ובו טענות המתלוננת, ואין בידי כתובת של עורך דינו, האדם מולי נבוך, המום, מבולבל, עמדת הנחיתות שלו חולשת על דיבורו, את עוצמת פעימות לבו אפשר לשמוע למרחוק, ולא משנה מה אופי הטענות או צדקתן. הדבר הראשון שאני עושה כעורכת דין, כאדם, הוא להפנותו לייעוץ משפטי לפני שיאמר דבר מה. כמה פשוטים היו הדברים אם עורכי עיתון היו אומרים לאדם נסער שנשמע כמי שדיבר בכנות על סוף חייו, כי מוטב לו ללכת לייעוץ משפטי. אבל אז יש סיכון שמא יתעמעם עוקצו של התחקיר המעניין והבלעדי, רחמנא ליצלן יוצא צו מניעה נגד פרסום שמו של האיש, ואז שום כלום. מערכת העיתון תישאר ללא "סיפור".

בימי ה־MeToo אין עניין בידיעה על בחורה שטוענת שמורה ללא שם בתלמה ילין ניהל אתה מערכת יחסים לא ראויה. הרי דברים דומים כבר פורסמו, ובלי שמו של האיש ההישג העיתונאי יירד ככל הנראה לטמיון. כמה מתעתע השימוש שעושה המעצמה השביעית בנפגעות הטרדה מינית. ביחסי עורך דין לקוח החוזה ברור, שירות משפטי תמורת תשלום. טובת הלקוח עומדת לנגד עורך הדין בכל צעד ושעל, לרבות בשאלת הפרסום. בתקשורת, כמו שאני אומרת לכל מתלוננת שמדמיינת את התקשורת עושה צדק בשמה, הנפגעת מעמידה את עצמה ככלי לטובת צרכים של גוף שאין לה שליטה עליו.

Ynet | הגנת יתר

מאמר מעניין שבחן את ההשפעה של חוקי העבודה, תחת הכותרת האם הלכנו רחוק מדי. הבעתי את דעתי שאם מותחים חבל   המשך קריאה »

Ynet | הארכת חופשת הלידה: לא ברור מה האריכו

במאמר שפורסם באתר ynet הגבתי להצעת החוק להארכת חופשת הלידה וטענתי שלא צריך להסתנוור מהמילים הארכת חופשת לידה, זו בסך   המשך קריאה »

Ynet | הטרדה מינית בעבודה מדריך לתביעה כספית

במאמר ב-Ynet היצגתי את התיקון לחוק למניעת הטרדה מינית, שהעלה את סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק בתביעותך הטרדה מינית מ-50,000   המשך קריאה »

Ynet | מה על ממונה לעשות כדי שהרומן עם העובדת לא ייחשב הטרדה מינית

על מנת להפריך את החזקה, כי קשר בהסכמה בין בעל מרות לבין עובדת הוא הטרדה מינית, על הממונה להראות שמתקיים   המשך קריאה »

Ynet | מילים שלא מנסות לגעת

האם לאמר לעובדת תמיד הייתי חרמן עלייך, הישבן שלך עושה לי את זה, זו הטרדה מינית?  ואם יש בין השניים קשר אינטימי לצד   המשך קריאה »

גלובס | אז למה תביעה אם אפשר שיימינג

מאמר שכתבתי לגלובס (30.11.15) לאחר התפטרותו של ינון מגל מהכנסת, עקב הפרסומים ברשתות החברתיות.  לחצו כאן להמשך קריאת המאמר באתר גלובס.   המשך קריאה »

גלובס | מגמות בפסקי דין על הטרדה מינית

למאמר המלא בגלובס מיום 31.1.15>> למאמרים נוספים של עו"ד מיה צחור בעניין הטרדה מינית בעבודה, החוק, פרשנות ופסקי דין>>   המשך קריאה »

דה מארקר | הטרדות מיניות בהייטק

העיתון דה מארקר פירסם כתבת עומק בנושא הטרדות מיניות בהייטק הישראלי. בדף זה אביא ציטוטים עיקריים שלי מתוך תשובות לשאלות   המשך קריאה »

הארץ | אין תועלת באיסור לפטר אחרי חופשת הלידה

באחרונה שינה המחוקק את חוק עבודת נשים והאריך את התקופה שבה אסור לפטר אחרי חופשת הלידה מ-45 יום ל-60 יום.   המשך קריאה »

הארץ | האם אפשר להטיל על חיסיון על שם של תובעים?

מאמר שכתבתי בעקבות פרסום שם התובעת בבית ראש הממשלה חבר הכנסת דוד אמסלם (ליכוד) פירסם ברדיו את שמה של התובעת החרדית מהקומה   המשך קריאה »

הארץ | הממונה, המטריד ודין הפייסבוק

במאמר ב"הארץ" (5.5.13) אני מחדדת את התובנות מפרשת עמנואל רוזן: מקום העבודה לא מתאים לבירור תלונות על הטרדה מינית ועדת   המשך קריאה »

הארץ | לא כך נאבקים בהטרדה מינית

במאמר ב"הארץ" (1.7.13) אני כותבת על הצעות החוק לתיקון החוק למניעת הטרדה מינית  מאת מיה צחור שטף של הצעות חוק   המשך קריאה »

הארץ | מה אתם רוצים מהשופטת אגסי? בעקבות בירור ההטרדה המינית בחברת פוקס

מאמר ב"הארץ" מיום 28.10.18 בעקבות פרשת בירור ההטרדה המינית בחברה הציבורית פוקס. ההצעה לפרסם דוחות הטרדה מינית בחברות ציבוריות תשתיק   המשך קריאה »

הארץ | מחסום שלוש השנים

מאמר שכתבתי ל"הארץ" (24.5.10) אני מסבירה למה חשוב להאריך את תקופת ההתיישנות בתביעות הטרדה מינית בעבודה מאת מיה צחורהכותבת מנהלת   המשך קריאה »

הארץ | מעדיפות כותרות

מאמר שכתבתי ושפורסם בעמוד הדעות של עיתון הארץ (11.12.11). מאת מיה צחור משה קצב לא אנס, אמרה לי מכרה, מקסימום   המשך קריאה »

הארץ | פיצוי כספי, לא דמי שתיקה

הטרדה מינית היא הנושא היחיד שדבר מקובל ורצוי – הסדר כספי שלא בבית המשפט, בלי תביעות, מקבל כותרת גנאי שאינה במקומה:   המשך קריאה »

הארץ | פרשת ארי שביט: לפני שאתם הופכים אדם לעבריין מין

הארץ, 12.7.18. בכל מקרה שבו נטען להטרדה מינית, התייחסות מורכבת, רגישה ולא נטולת חמלה, שיש בה כבוד לשני הצדדים, אינה   המשך קריאה »

הארץ | שר בלי דין

לעובדת אין כתובת במקום העבודה להתלונן על הטרדה מינית כאשר הבוס הוא שר. ההליך הפלילי לא תמיד מתאים. נניח שבמקום   המשך קריאה »

הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה

עדכון חקיקה יוני 2015כאשר באים עובד או עובד ומתלוננים על יחס משפיל ומתעמר מצד הממונים, צעקות, גידופים, השפלות, אם אין ביטוי   המשך קריאה »

לאשה | הרעת תנאים לאחר חופשת הלידה

כתבה שפורסמה בעיתון לאשה בפברואר 2008 מאת אורית ראובני גפן השנה ימלאו עשר שנים לחקיקתו של החוק שאוסר על פיטורים   המשך קריאה »

סלונה | מילא ורדה בית המשפט לא יותר טוב

מאמרי באתר סלונה בעקבות דבריה של ורדה רזיאל ז'קונט לבחורה שסיפרה על מין ללא הסכמה. אני קוראת על דבריה של ורדה רזיאל ז'קונט לאותה   המשך קריאה »

תקרת הטריאתלון

פוסט אישי, מאי 2014אחרי שעברתי את הגל השלישי, כשמאחוריי ההתנפצויות ומלפניי הים ה"שקט", זרוע בעשרות נשים המפלסות דרכן בשחיית חזה, מקצתן   המשך קריאה »