הארץ | הממונה, המטריד ודין הפייסבוק

במאמר ב"הארץ" (5.5.13) אני מחדדת את התובנות מפרשת עמנואל רוזן: מקום העבודה לא מתאים לבירור תלונות על הטרדה מינית

ועדת הכנסת לענייני נשים מתכנסת בנושא הטרדות מיניות בכלי התקשורת בעקבות חשיפת פרשת עמנואל רוזן. תא העיתונאיות שהחל בחשיפה קדחתנית של מעללי העיתונאי הבכיר, מבקש להקנות למקרה הזה נופך של נושא ציבורי שראוי שיידון בועדת הכנסת, כמו קו פרשת מים. מה שהחוק למניעת הטרדה מינית לא עשה, כאשר חוקקו אותו לפני 15 שנה, מה שלא הצליח אפילו לעשות המשפט של נשיא המדינה, יחולל סיפור חשיפתה של ההטרדה המינית (לכאורה) מצד העיתונאי. ספק רב בעיניי אם מתלוננות בפוטנציה יכולות לשאוב השראה מהקמפיין הזה. איני רואה ברכה בעמלן של העיתונאיות אם מעתה תלונות יוגשו בפתיחת דף אנונימי בפייסבוק.

מאמרים נוספים בנושא הטרדה מינית בעבודה , פסקי דין ופרשנות>>

מה שכן, הפרשה הזו חידדה את הקשיים של החוק למניעת הטרדה מינית והמורכבות שלו, בעיקר בכל הקשור לחובות המעביד. 15 שנה תלוי החוק למניעת הטרדה מינית בכל מקומות העבודה, כל עובדת וכל מנהל אמורים לדעת מהי הטרדה מינית ומהי הכתובת לתלונה. ובכל זאת אם התגובה הציבורית הראשונה לפרשת העיתונאי הבכיר שנחשד בהטרדה מינית, היא למה לא פנו למשטרה, סימן שהחוק ומטרותיו עדיין לא הופנמו.

אז קודם כל חשוב להגיד: כל סוגי ההטרדה המינית, חמישה במספר, פיזיים ומילוליים, הם גם עבירה פלילית וגם עוולה אזרחית. סחיטה באיומים ומעשים מגונים הם עבירה פלילית גם מכוח חוק העונשין. החוק למניעת הטרדה מינית הוסיף בעצם עוד שלוש הגדרות, שבאו לקבוע נורמות התנהגות במקומות עבודה. הראשונה, הצעות מיניות חוזרות. העובדת צריכה לסרב, על מנת שההצעה השניה תיחשב להטרדה מינית, אבל לא כשהמציע הוא הבוס. כך ששתי הצעות מצד ממונה יכולות להיחשב להטרדה מינית, גם אם העובדת שתקה, מיצמצה, גיחכה במבוכה, לא סירבה בתקיפות. במקרה שהעובדת הסכימה, החזקה היא שמדובר בהטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות. ממונה לא חייב להיות בוס ישיר, זה יכול להיות גם עובד בכיר במקום העבודה שיש לו השפעה על תנאי העבודה של העובדת. החוק נותן הגנה למי שנמצא בעמדה חלשה יותר במערכת יחסים של כפיפות או תלות. 

השניה, "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו". לא הצעות מיניות, אלא התייחסות מילולית מינית. למשל, את מאחרת לעבודה, בטח היה לך לילה סוער, או משלוח סרט פורנגורפי במייל. כשמדובר בממונה, צריך לפחות שתי התייחסויות, ולא נדרש שהעובדת תודיע לממונה שלא נוח לה עם התבטאויותיו. אם זה עמית לעבודה, צריך להגיד לו מפורשות שזה לא מתאים.

והשלישית, "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו לרבות נטייתו המינית". כאן אין צורך בכוונה מינית ודי בהתייחסות אחת. דוגמא מהפסיקה: ממונה אמר לעובדת בהקשר של עבודה, "תקשיבי טוב, גם אני יאנוס אותך ואמרוט את שערותייך את לא תדברי עם אף אחד". בית הדין קבע כי ההתבטאות באה על רקע רצון הממונה להבהיר לעובדת את מיקומה בסביבה ההיררכית של העבודה. השימוש במילה אונס הינו שימוש באלימות מילולית, אך אין לקרוא לתוך ההתבטאות איום או כוונה כלשהי לאנוס את התובעת או למרוט את שערותיה. 
לו יכולתי לעשות הצבעה בקרב העובדות הבאות לייעוץ על הטרדה מינית בעבודה נגד הבוס שלהן, קרוב לוודאי שרובן היו מצביעות בעד העונש שנדמה שמוטל בימים אלה על העיתונאי הבכיר: הוא לא עובד במקום העבודה, לא יהיה לו קל להשיג עבודה חדשה ואולי איש לא ירצה להעסיקו, כולם יודעים מה עשה, ולא פחות חשוב – נדמה לה שהסובבים אותה והציבור מבינים שתלונתה אינה תלונת שווא או ניצול ציני של החוק, אלא הטרדה מינית אמיתית. וכל זה בלי שמוגשת תלונה במקום העבודה, בלי לשמוע את גרסתו, ללא צורך בפניה למשטרה, כשחברותיה לעבודה בעדה. והמתלוננת? היא ממשיכה לעבוד במקום העבודה בגו זקוף וראש מורם, הצדק נעשה. 

אבל שום דבר במקרה הזה אינו דומה להטרדות המיניות ה"רגילות", האפורות, שבהן אין טאלנט, שקשה לעניין עיתונאי לכתוב עליהן, ושהן בדרך כלל הרבה יותר מורכבות מכותרת בעיתון. ההבדל הבולט הוא, לפחות לפי תחקיר "הארץ" (26.1.13), שלא מדובר פה בעובדת הנתונה כרגע להטרדות מיניות ושעל כף המאזניים מונח מקום עבודתה. העדויות שהובאו בתחקיר מקורן באירועים מלפני שנים, אפילו שנים ארוכות, ולא ברור אם ההטרדות המיוחסות נמשכות גם היום. ההימנעות מהגשת תלונה במקרה רוזן נובעת מאי רצונן של הנשים לעמוד בעין הסערה ולא בשל חשש אמיתי ומיידי למקום העבודה. 

כאשר עובדת באה לממונה לתת לו נשיקה למזל טוב ליום ההולדת, ובהזדמנות זו הוא מדביק לשפתיה נשיקה עם לשונו, הנדמית לה כנצח, הדבר הראשון שעולה לה בראש היא איך היא תקום מחר בבוקר ליום עבודה חדש. הרי תחתיו היא כבר לא יכולה לעבוד, אבל יש לה בית וילדים לפרנס. מה היא תעשה? תלך למשטרה? תפתח דף בפייסבוק? תפנה למעביד? או אולי תנהל תחקיר מי עוד סבלה מהטרדות? אז הכול לכאורה פלילי, אבל לא כל מקרה מתאים לתלונה במשטרה, לא מבחינת החומרה שלו והמורכבות (כמו יחסי מין בהסכמה עם בוס). מה המשטרה תעשה עם עובדת שתבוא להתלונן שהבוס הצביע בקול על פטמותיה הזקורות שעה שביקשה לכבות את המזגן?
לכן החוק העמיד לנפגעת ההטרדה המינית עוד שתי אפשרויות: להתלונן במקום העבודה ולהגיש תביעה כספית. אם צמחה תועלת בחשיפה של מקרה רוזן, היא העיסוק התקשורתי בחובתו של מעביד לבדוק שמועות על הטרדה מינית גם אם לא מוגשת תלונה. עכשיו נדמה שכל מקום עבודה יודע על החובה הזאת, אחרת יהיה חשוף לתביעות. 

האם בירור במקום העבודה יכול להביא להפסקת ההטרדה ולסביבת עבודה בטוחה? 

כאן בדיוק טמונה הבעיה, וזו הסוגיה שבה צריך לדון בוועדה למעמד האשה. הליך הבירור שונה ממעביד למעביד. החוק דורש לקיים בירור, כלומר לשמוע את המתלוננת, לשמוע את הנילון (מי שנגדו הוגשה תלונה), לשמור על פרטיות ועל דיסקרטיות ולגבש ממצאים ומסקנות. כלומר, כל מעביד, ממכולת, עסק משפחתי, חנות בגדים, בית אבות, משרד עורכי דין ועד לערוץ שתיים, צריך להיות רשות חוקרת למעשה, בעוד שאין לו את הכלים והמיומנות לזה. לעובדות מוטרדות השוקלות את אופציית התלונה אצל המעביד בדרך כלל אין אמון בהליך, שכן מבחינתן מקום העבודה יטה אוזן לממונה שהוא בכיר יותר ונחוץ לארגון. נכון שבחוק אסורה התנכלות, אבל עובדות לא מעטות מוצאות את עצמן מחוץ למקום העבודה אחרי הליך של תלונה. פשוט כי כבר לא טוב להן. סדרי הדיון בהליך הבירור שונים ממעביד למעביד וגם אמות המידה להחלטה. הרי מקום עבודה, עם כל הכבוד, אינו משטרה ואינו בית משפט.

כעורכת דין העוסקת בנושא לא היה לי נוח השבוע עם האאוטינג של הטענות ועם חריצת הדין הפומבית. הרשתות החברתיות אינן מקום לבירור. לא הייתי רוצה ששמו של אדם ופרנסתו ייחרצו בהינף של מקלדת על ידי מי שסבורה כי הוטרדה. אלו האשמות חמורות שיכולות לגזור את חייו של אדם, ויש לבררן בסודיות ותוך מזעור הפגיעה בכבוד ובפרטיות של כל הצדדים המעורבים. כלל לא בטוח שהוצאת כל המטרידים, תהא חומרת מעשיהם אשר תהא, ממעגל העבודה היא פתרון ראוי וצודק בכל מקרה. אבל אם כבר הדבר נעשה, זו ההזדמנות לקדם את החוק שלב קדימה. להשאיר בידי מעבידים את החובה לשמור על סביבת עבודה נקיה, לשמור על מתלוננות לבל ייפגעו אם הן מגישות תלונה, אבל להעביר את מלאכת הבירור לרשות חיצונית מכוח חוק, לא משטרה, למשל הקמת רשות במשרד ממשלתי. כך נוכל להבטיח שלמקום עבודה יש באמת את הכלים לספק סביבת עבודה מוגנת.    

Ynet | הגנת יתר

מאמר מעניין שבחן את ההשפעה של חוקי העבודה, תחת הכותרת האם הלכנו רחוק מדי. הבעתי את דעתי שאם מותחים חבל   המשך קריאה »

Ynet | הארכת חופשת הלידה: לא ברור מה האריכו

במאמר שפורסם באתר ynet הגבתי להצעת החוק להארכת חופשת הלידה וטענתי שלא צריך להסתנוור מהמילים הארכת חופשת לידה, זו בסך   המשך קריאה »

Ynet | הטרדה מינית בעבודה מדריך לתביעה כספית

במאמר ב-Ynet היצגתי את התיקון לחוק למניעת הטרדה מינית, שהעלה את סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק בתביעותך הטרדה מינית מ-50,000   המשך קריאה »

Ynet | מה על ממונה לעשות כדי שהרומן עם העובדת לא ייחשב הטרדה מינית

על מנת להפריך את החזקה, כי קשר בהסכמה בין בעל מרות לבין עובדת הוא הטרדה מינית, על הממונה להראות שמתקיים   המשך קריאה »

Ynet | מילים שלא מנסות לגעת

האם לאמר לעובדת תמיד הייתי חרמן עלייך, הישבן שלך עושה לי את זה, זו הטרדה מינית?  ואם יש בין השניים קשר אינטימי לצד   המשך קריאה »

גלובס | אז למה תביעה אם אפשר שיימינג

מאמר שכתבתי לגלובס (30.11.15) לאחר התפטרותו של ינון מגל מהכנסת, עקב הפרסומים ברשתות החברתיות.  לחצו כאן להמשך קריאת המאמר באתר גלובס.   המשך קריאה »

גלובס | מגמות בפסקי דין על הטרדה מינית

למאמר המלא בגלובס מיום 31.1.15>> למאמרים נוספים של עו"ד מיה צחור בעניין הטרדה מינית בעבודה, החוק, פרשנות ופסקי דין>>   המשך קריאה »

דה מארקר | הטרדות מיניות בהייטק

העיתון דה מארקר פירסם כתבת עומק בנושא הטרדות מיניות בהייטק הישראלי. בדף זה אביא ציטוטים עיקריים שלי מתוך תשובות לשאלות   המשך קריאה »

הארץ | אין תועלת באיסור לפטר אחרי חופשת הלידה

באחרונה שינה המחוקק את חוק עבודת נשים והאריך את התקופה שבה אסור לפטר אחרי חופשת הלידה מ-45 יום ל-60 יום.   המשך קריאה »

הארץ | האם אפשר להטיל על חיסיון על שם של תובעים?

מאמר שכתבתי בעקבות פרסום שם התובעת בבית ראש הממשלה חבר הכנסת דוד אמסלם (ליכוד) פירסם ברדיו את שמה של התובעת החרדית מהקומה   המשך קריאה »

הארץ | התקשורת בפרשת בועז ארד

כמי שעוסקת בתחום יותר מ–20 שנה, אני מודעת היטב לכוח שנמצא בידי מי שעומד מול אדם שמגלה לראשונה, כי מעשים   המשך קריאה »

הארץ | לא כך נאבקים בהטרדה מינית

במאמר ב"הארץ" (1.7.13) אני כותבת על הצעות החוק לתיקון החוק למניעת הטרדה מינית  מאת מיה צחור שטף של הצעות חוק   המשך קריאה »

הארץ | מה אתם רוצים מהשופטת אגסי? בעקבות בירור ההטרדה המינית בחברת פוקס

מאמר ב"הארץ" מיום 28.10.18 בעקבות פרשת בירור ההטרדה המינית בחברה הציבורית פוקס. ההצעה לפרסם דוחות הטרדה מינית בחברות ציבוריות תשתיק   המשך קריאה »

הארץ | מחסום שלוש השנים

מאמר שכתבתי ל"הארץ" (24.5.10) אני מסבירה למה חשוב להאריך את תקופת ההתיישנות בתביעות הטרדה מינית בעבודה מאת מיה צחורהכותבת מנהלת   המשך קריאה »

הארץ | מעדיפות כותרות

מאמר שכתבתי ושפורסם בעמוד הדעות של עיתון הארץ (11.12.11). מאת מיה צחור משה קצב לא אנס, אמרה לי מכרה, מקסימום   המשך קריאה »

הארץ | פיצוי כספי, לא דמי שתיקה

הטרדה מינית היא הנושא היחיד שדבר מקובל ורצוי – הסדר כספי שלא בבית המשפט, בלי תביעות, מקבל כותרת גנאי שאינה במקומה:   המשך קריאה »

הארץ | פרשת ארי שביט: לפני שאתם הופכים אדם לעבריין מין

הארץ, 12.7.18. בכל מקרה שבו נטען להטרדה מינית, התייחסות מורכבת, רגישה ולא נטולת חמלה, שיש בה כבוד לשני הצדדים, אינה   המשך קריאה »

הארץ | שר בלי דין

לעובדת אין כתובת במקום העבודה להתלונן על הטרדה מינית כאשר הבוס הוא שר. ההליך הפלילי לא תמיד מתאים. נניח שבמקום   המשך קריאה »

הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה

עדכון חקיקה יוני 2015כאשר באים עובד או עובד ומתלוננים על יחס משפיל ומתעמר מצד הממונים, צעקות, גידופים, השפלות, אם אין ביטוי   המשך קריאה »

לאשה | הרעת תנאים לאחר חופשת הלידה

כתבה שפורסמה בעיתון לאשה בפברואר 2008 מאת אורית ראובני גפן השנה ימלאו עשר שנים לחקיקתו של החוק שאוסר על פיטורים   המשך קריאה »

סלונה | מילא ורדה בית המשפט לא יותר טוב

מאמרי באתר סלונה בעקבות דבריה של ורדה רזיאל ז'קונט לבחורה שסיפרה על מין ללא הסכמה. אני קוראת על דבריה של ורדה רזיאל ז'קונט לאותה   המשך קריאה »

תקרת הטריאתלון

פוסט אישי, מאי 2014אחרי שעברתי את הגל השלישי, כשמאחוריי ההתנפצויות ומלפניי הים ה"שקט", זרוע בעשרות נשים המפלסות דרכן בשחיית חזה, מקצתן   המשך קריאה »